[א] (הלכה 1025)

שאלה: האם צריך לאכול מלח ולשתות מים בסיום הסעודה?

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'ואמר רבא בר שמואל משמיה דרבי חייא: אחר כל אכילתך אכול מלח, ואחר כל שתייתך שתה מים, ואי אתה נזוק. תניא נמי הכי: אחר כל אכילתך אכול מלח, ואחר כל שתייתך שתה מים, ואי אתה נזוק. תניא אידך: אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקין ולא שתה מים, ביום ידאג מן ריח הפה, ובלילה ידאג מפני אסכרה. ת"ר: המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים. וכמה? אמר רב חסדא: קיתון לפת'.

אמנם כתבו כמה מהראשונים שכיום לא נוהגים במנהג זה כמ"ש התוספות²: 'אי נמי לפי שאין אנו רגילים לטבל אצבעותינו במלח אחר אכילה'.

וכ"כ המרדכי³: 'פר"י דוקא להן שהיו רגילין ליטול ידים אחר הסעודה מפני מלח סדומית כי בימיהם היו רגילין לטבול במלח כדאמרינן אחר אכילתך אכול מלח אבל אנו שאין מלח סדומית מצוי בינינו, ואין אנו רגילין לאחר הסעודה לטבול במלח אין הנטילה מעכבת מלברך'.

ובטעם המנהג כתב בשבלי הלקט⁴ והביאו הבית יוסף⁵: 'ת"ר אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקים ולא שתה מים ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה ידאג מפני ריח הפה ומפני האסכרה וכתבו רבוותא ז"ל כיון דאי לא אכיל ואי לא שתי הוי סכנה אינו צריך לברך מידי דהוה אשותה משקה לרפואה ואינו צריך לברך, והאוכל מלח לאחר אכילתו לא יאכל בגודל דקשי לקבור בנים ולא בזרת דקשי לעניות ולא באצבע דקשי לשם רע אלא באמה ובקמיצה, והשתא לא נהוג עלמא במלח משום מלח סדומית שמסמא את העינים'⁶.

אמנם הרמ"א בדרכי משה⁷ כתב טעם אחר: 'ולי נראה ליישב המנהג שלא נהגו באכילת מלח ובשתיית מים⁸ אחר הסעודה משום דבימיהם לא היה מלח בפת שלהם כמ"ש לעיל סי' קסז ולכן היו נוהגין באכילת המלח לבסוף כי אפשר דגם בשאר מאכלות שלהם לא היו רגילין ליתן מלח אבל בזמן הזה דבכל פת יש מלח כמבואר לעיל .. אי"צ לאכול מלח לבסוף וכן הוא בענין שתיית המים כי כל המשקין שלנו רובם מים כשכר או דבש וכדומה ע"כ אין אנו צריכין לשתות מים לבסוף כנ"ל'.

וכתב המעדני יו"ט⁹: 'ונ"ל סעד וראיה לדבריו מדרבינו [=הרא"ש] וכן הרי"ף השמיטו ולא כתבו להא'.

להלכה המחבר¹⁰ הביא את דין הגמרא: 'אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקה ולא שתה מים, ביום ידאג מפני ריח הפה, ובלילה מפני ריח הפה ומפני אסכרה, והאוכל מלח אחר אכילתו לא יאכל בגודל, דקשה לקבור בנים; ולא בזרת, דקשה לעניות; ולא באצבע, דקשה לש"ר¹¹, אלא באמה ובקמיצה'.

וכתב הרמ"א: 'וע"ל סי' ק"ע למה אין אנו נוהגין באכילת מלח ושתיית מים'.

ושם¹² כתב: 'אחר כל אכילתך אכול מלח, ולאחר כל שתייתך שתה מים, וכמשי"ת לקמן סי' קע"ט. ונ"ל דוקא שלא היה מלח בפת או במאכלים שאכל, וכן שלא שתה משקה שיש בו מים, אבל בלאו הכי ליכא למיחש. וכן נוהגין שלא ליזהר באכילת מלח ושתיית מים אחר הסעודה, מטעם שנתבאר'.

אמנם כתב המג"א¹³: אכל כל מאכל כו'. והאידנא נשתנו הטבעים'.

וכתב המחצית השקל: 'נתן טעם אחר ממש"כ רמ"א לעיל סי' קע למה שאין אנו נוהגין כן, וע"ש'.

ומבואר בפרי מגדים¹⁴ שיש נ"מ בין ביאור הרמ"א לביאור המג"א: 'והר"ב בסימן ק"ע סכ"ב נתן טעם אחר, שפת שלנו במלח הוא, ומשקים שלנו במים הם. והמ"א כתב אפילו ליכא מלח ושתה מי פירות וכדומה'¹⁵.

> כלומר לשיטת הרמ"א במקרה ששתה מי פירות ואכל אוכל בלי מלח, יצטרך לקיים המנהג, משא"כ למג"א אין צורך בכלל, בגלל שינוי הטבע.

אדמו"ר הזקן¹⁶ כתב כדברי המגן אברהם: 'אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה ניזוק. אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקה ולא שתה מים ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה מפני ריח הפה ומפני אסכרה וכל המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעיים. והאוכל מלח אחר אכילתו לא יאכל בגודל מפני שקשה לקבור בנים ולא בזרת מפני שקשה לעניות ולא באצבע שקשה לשחין רע אלא באמה ובקמיצה. ועכשיו לא נהגו כלל באכילת מלח¹⁷ אחר סעודה ואין ניזוקין מפני שנשתנו הטבעים כמו שנתבאר בסי' קע"ג'.

> א"כ מבואר בפוסקים שאיננו נוהגים כיום במנהג אכילת מלח בסיום הסעודה, ויש שכתבו כן גם לגבי שתיית המים.

--------------

הערות:

¹ מ, א ↩

² עירובין יז, ב ↩

³ ברכות רמז קצא ↩

⁴ סדר ברכות סי' קמט ↩

⁵ או"ח סי' קעט ↩

⁶ אמנם צריך ביאור שהרי כתבו התוספות שמלח סדומית אינו מצוי, וא"כ מדוע שזה יהי' נימוק לא לאכול מלח, וצ"ע ↩

⁷ או"ח סי' קעט אות ב ↩

⁸ להעיר שהשבלי הלקט כתב רק שלא נהגו במלח, וזה מתאים לשיטתו שהחשש הוא מצד המלח סדומית, אמנם הרמ"א כתב גם לגבי מים, וזה מתאים לשיטתו שהסיבה שלא נוהגים, היא מכיון שכבר יש מלח ומים במאכלים והמשקאות שלנו ↩

⁹ ברכות פ"ו סי' כב אות ח ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' קעט ס"ו. וראה שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי' ט ↩

¹¹ מצינו בדברי הפוסקים כמה גישות איך לפענח ר"ת אלו: 1) יש שכתבו (לבוש או"ח שם ס"ו. מזחיק ברכה שם ס"ק ג): *לשם רע*. 2) יש שכתבו (ראה מלבושי יו"ט ס"ק ג. א"ר ס"ק ט. וכן נקט אדמו"ר הזקן) *לשחין רע.* 3) יש שכתבו (ראה רוח חיים (פלאג'י) ס"ק ד): *לשפיכות דמים* ↩

¹² סי' קע ס"ב ↩

¹³ סי' קעט ס"ק ח ↩

¹⁴ א"א סי' קעט ס"ק ח ↩

¹⁵ כתב האשל אברהם (בוטשאטש) סי' קע: 'מה שאחז"ל שתה ולא שתה מים כו', נראה שאין זה רק במשקים כעין יין ויין תפוחים והנסחט משארי פירות ואין שם מים כלל, כי מי פירות אין להם סגנון מים כלל, משא"כ משקים שמעורבים עם מים, גם אם מי פירות הם הרוב, מ"מ הוה ליה שתה מים. וכעין דגבי מה שאחז"ל אכל ולא אכל מלח, יש סמיכה על מעט מלח שבלחם, כעין שכתבו הפוסקים ז"ל [סי' קסז ס"ה] לגבי טיבול המוציא במלח שכשיש מלח בלחם אין צריך, וכן הוא לגבי מים היטב' ↩

¹⁶ שו"ע או"ח סי' קעט ס"ח ↩

¹⁷ להעיר שאדמו"ר הזקן התייחס רק למלח ולא למים כדברי שבלי הלקט, (ובהערות הרא"א לשוע"ר אות נט כתב שי"ל שזה בגלל שהמנהג הרגיל לשתות מים אחר הסעודה מפני הצמא) ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp