[א] (הלכה 1042)

תשובה: הגמרא במסכת ברכות¹ אומרת: 'דאמר רבי חייא: צריך שתכלה ברכה עם הפת .. אלא אמר רבא: מברך, ואח"כ בוצע'. ופירש רש"י: 'וגומר כל הברכה, ואח"כ מפריש הפרוסה, דכליא ברכה אפת שלם'.

וכתבו התוספות²: 'ויש שנוהגין לברך ברכת המוציא קודם שיחתוך כדי שתהא הפת שלמה בשעת ברכה, ואין המנהג נכון לעשות, דהוי היסח הדעת בין הברכה לאכילה .. ויש שמביאים ראיה שצריך לסיים הברכה קודם שיבצע מדתני רבי חייא בירושלמי אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס והיינו משום שאם יפרוס קודם הברכה שמא תפול הפרוסה מידו ולא יוכל לאכול פרוסה אחרת שיבצע בלא ברכה אלא יצטרך לחזור ולברך ויש כאן ברכה לבטלה אבל אם (לא) היה צריך לברך על כל הפת ולא יוכל לפרוס קודם הברכה אז אם תפול הפרוסה אינו מברך על פרוסה אחרת ויפטר בברכה ראשונה'.

וכתב הרא"ש³: 'ויש שאינם רוצים לחתוך הלחם כלל עד לאחר הברכה, ולא נכון לעשות כן, משום דחשיב הפסקה מה שנתאחר לחתוך הלחם ושוהה בין ברכה לאכילה, אלא חותך ואין מפריד הפרוסה עד לאחר הברכה, ויראה לי שצריך לחתוך מעט, שאם יאחז בפרוסה שיעלה הככר עמו דאל"כ חשיב כפרוסה. וכן שנינו בפ"ג דטבול יום ר"מ אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו, והלכה כרבי יהודה'.

אמנם הגהות מיימוניות⁴ כתב: 'ועוד אמר מורי שי' דאין לחתוך הככר אלא שאם היה אוחז בקטן היה גדול עולה עמו אבל אם חתך כ"כ עד כדי שאם היה אוחז בקטן אין הגדול עולה עמו אז הוי כפרוסה .. אמנם רבינו ברוך כתב דאין לחוש לכך כיון דסוף סוף יש לחתוך ולבצוע לית לן בה וקרינן ביה ככר שלם'.

וכתב הבית יוסף⁵: 'ואעפ"י שההגהות כתבו אחר זה שרבינו ברוך כתב דאין לחוש לכך כיון שסו"ס יש לחתוך ולבצוע לית לן בה וקרי שפיר שלם, הוי ליה יחיד לגבי הר"ם והרא"ש ז"ל ועוד שאין טעם בדבריו'.

עוד כתבו התוספות שם: 'ומיהו בשבת נכון להחמיר ולברך קודם שיחתוך שלא תשמט ידו לבצוע קודם שתכלה הברכה שאז לא יהיה לו לחם משנה'.

וכ"כ המרדכי⁶: 'אמנם בשבת נכון להחמיר מלחתוך קודם שתכלה הברכה שאם יחתוך קודם שמא תפול הפרוסה ואז לא יהיה לו לחם משנה'.

הבית יוסף⁷ הביא את דבריהם, וכתב הרמ"א בדרכי משה⁸: 'וכן אנו נוהגין, מיהו אם חתכו קודם אף בשבת כתב המרדכי בעירובין סוף פרק חלון⁹ דהוי לחם משנה'¹⁰.

וכתב הב"ח¹¹: 'וכתב מהרש"ל דהמדקדקים רגילים לרשום בסכין קודם ברכה קבלתי עכ"ל'.

וביאר האליה רבה¹²: 'פירוש בשבת ויו"ט. וכ"כ בתורת חיים שם דבעינן ראשית ששיריה ניכרין בשעת הברכה'.

וז"ל התורת חיים¹³: 'מ"מ יש רמז גדול בפרוסת המוציא שצריך האדם להפריש ראשית ולפרוס מן הככר השלם פרוסה אחת לשם ה' ולברך עליו כשם שמפרישין ראשית לה' בשאר כל מלאכותיו ביכורים מן הקמה ותרומה מן הדגן וחלה מן העיסה ככה מפריש ממנו ראשית לשמו יתברך אחר האפייה ולהכי הבוצע חותך מעט תחילה ומברך ופורס ואוכל מן הפרוסה ונותן ממנה אל המסובים אבל לא יברך על כל הפת בכלל ויאכל ויתן ממנו להמסובים דראשית בעינן ששירים ניכרין דומיא דביכורים ותרומה וחלה דקרוין ראשית ביכורים ראשית ביכורי אדמתך תרומה ראשית דגנך חלה ראשית עריסותיכם ותנן בפ"ק דחלה האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת דראשית כתיב בהו ששיריה ניכרין כדאיתא בפרק ראשית הגז ה"נ אחר האפייה כשרוצה לאכול מפריש בראשית הפת לשם ה' ומברך עליו ובזה פוטר כל שאר הפת דומיא דתרומה וחלה. ולהכי נראה דאפילו בשבת ויו"ט דאינו חותך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלמות מ"מ צריך לעשות תחילה רושם בככר עם סכין כפי שיעור הפרוסה שיפרוס ויברך כי היכי דליקום הברכה על אותו מקצת שנרשם דראשית בעינן ששירים ניכרים וכן העולם נוהגין בשבת ויו"ט עושין כמין רושם בככר תחילה והטעם כדפי'.

וכך מובא במנהגי מהרי"ל¹⁴: 'אמר מהר"י סג"ל שצריך לחתוך חתיכת הבציעה תוך הלחם קודם ברכת המוציא, דאי מברך בראשונה ואח"כ חותך הוי החיתוך הפסק, וצריך להיות דבוק עדיין כ"כ שאם יתפוס בחתיכת הביצוע להגביה שיעלה אז כל הלחם עמו, דאז לא מיחשב כפרוסה, וכן בא"ח. והיה נוהג בכל ע"ש ויו"ט לעשות עוגה סלת לבצוע עליה, ומאחר דהיתה דקה לא היה צריך חיתוך מקודם .. וכשהיה חותך הככר בחול לבצוע הי' מסבב החתך כמין טבעת ובאמצע הניחו מחובר'.

> א"כ ראינו שכתבו הראשונים שמתחילים לחתוך מעט לפני הברכה [באופן שאם ירים מהחלק שחתך שאר הכיכר יתרומם איתו], מברכים ואז בוצעים, וכתבו התוספות שבשבת אין לחתוך, אמנם המהרש"ל כתב שבשבת עושים רושם עם הסכין. בהלכה הבאה נראה כיצד נפסקה ההלכה, ומנהג חב"ד.

--------------

הערות:

¹ לט, א-ב ↩

² שם ד"ה הלכתא ↩

³ ברכות פ"ו סי' יט ↩

⁴ הל' ברכות פ"ז אות ו ↩

⁵ או"ח סי' קסז ↩

⁶ ברכות רמז קכח ↩

⁷ שם אות ב ↩

⁸ רמז תקכה ↩

⁹ הפרישה (ס"ק ב) העיר: 'וכתב הב"י התוספות כתבו טעם למה שאין חותכין בשבת משום שלא תשמט ידו לבצוע קודם שתכלה הברכה וכו' והרמ"א כתב בשו"ע שהטעם שבשבת לא יחתכו משום דבעינן לחם משנה משמע מלשונו שאם נחתך קצת בפת שאז אינם נקראים לחם משנה וזהו ליתא שהרי שלם מיקרי אלא משום חשש התוספות שמא תשמט הסכין' ↩

¹⁰ או"ח שם אות ב ↩

¹¹ או"ח שם ס"ק ב ↩

¹² סנהדרין קב, ב ↩

¹³ הל' נט"י [ב] ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp