[ב] (הלכה 1043)

תשובה: כתב המחבר¹: 'ויחתוך פרוסת הבציעה, וצריך לחתוך מעט, שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר ככר עמו, שאל"כ חשוב כפרוסה, ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה, כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם'.

וביאר הט"ז² את הצורך לחתוך: 'כדי שלא יהיה שהיית החתיכה הפסק בין ברכה לאכילה ואע"ג דאין זה הפסק דהא בשבת לא יחתוך כלל קודם המוציא דבעינן שלימות כדלקמן. אלא דבחול יעשה על צד היותר טוב'³.

כתב הרמ"א שם בהגה"ה: 'ובשבת לא יחתוך בככר עד אחר הברכה, כדי שיהיו הככרות שלימות. ומ"מ אם שכח וחתך כמו בחול, אינו מזיק'.

וכתב המגן אברהם⁴: 'ובשבת לא. דשמא תפול הפרוסה ולא יהיה לו לחם משנה [מרדכי] משמע דאם לא נפלה לגמרי הוי לחם משנה, אבל באגודה בחולין סימן ק"נ כתב בשם מהר"מ דוקא כשאוחז בפרוסה עולה הככר עמו אבל אם חתך יותר לא הוי לחם משנה, וכן משמע בשלטי גבורים במרדכי פכ"מ, וכן משמע לקמן סי' קס"ח, וכן משמע לשון רמ"א 'וחתך כמו בחול אינו מזיק', משמע אם חתך יותר מקרי פרוסה'.

> כלומר המגן אברהם כותב שהחשש בשבת הוא שמא החתיכה תתלש לגמרי קודם הברכה, ויפסיד הלחם משנה, אמנם במידה וחתך יותר מהרגיל בחול, אך לא נתשל לגמרי, לשיטת המרדכי זה עדיין נחשב ללחם משנה, אך לשיטת האגודה בשם מהר"ם ומשמעות דברי הרמ"א הפסיד את הלחם משנה⁵.

המגן אברהם בהל' שבת⁶ כתב: 'המדקדקים נוהגים לרשום בסכין קודם ברכה [ב"ח סי' קסז, בשם רש"ל וכ"כ בספר תורת חיים]'.

וביאר המחצית השקל [וראה ג"כ פרי מגדים שם]: 'הטעם נראה לענ"ד, דבחול צריך שיחתוך קודם שיתחיל לברך אלא שלא יפרידנו לגמרי, כשיעור המפורש לעיל סימן קס"ז, עד שיסיים הברכה, אבל עכ"פ העיקר צריך לחתוך קודם הברכה כדי שלא תהיה החתיכה הפסק בין ברכת המוציא לאכילה. אלא דבשבת אי אפשר לחתוך קודם שיתחיל לברך, כדי שיהיה שלם לגמרי בשעת ברכה. מ"מ המדקדקים נוהגים לרשום כו', דכל מה דאפשר למעט בהפסקה בין ברכה לאכילת המוציא עדיף, וע"י הרשימה אין צריך להפסיק לאחר הברכה באיזה מקום ועד כמה יבצע, כי כבר רשם קודם הברכה, וחותך במקום הרשימה. דלא כמנהג ההמונים שמסבבין בסכין סביב הלחם אבל אין רושמים, ואינו ניכר שום רושם, דמאי הועילו בזה, ואין טעם לזה'.

וז"ל אדמו"ר הזקן⁷: 'מצוה מן המובחר לברך על הפת כשהיא שלימה ולא לפורסה תחילה ואח"כ לברך עליה .. ולא יפרוס ממנה עד לאחר הברכה .. וטוב לחתוך מעט בסכין פרוסת הבציעה מן הלחם קודם שיתחיל לברך כדי שלא יפסיק בשהיית החיתוך בין ברכה לאכילה ואינו מפרידה ממנו עד אחר שתכלה כל הברכה ואין הלחם חשוב כפרוס ע"י חתך מועט כזה אם הוא בענין שאם יאחז בפרוסה יעלה שאר הככר עמה ולא יחתוך יותר מכשיעור הזה שאם יחתוך יותר בענין שאם יאחז בפרוסה לא יעלה שאר הככר עמה אע"פ שאם יאחז בככר תעלה הפרוסה עמה הרי זה כפרוס לכל דבר. לפיכך בשבת ויו"ט אין לחתוך כלל בלחם עד לאחר הברכה, כי שמא תשמיט ידו ויחתוך יותר מכשיעור הזה ונמצא שבצע על פרוסה, ובשבת צריך להיות לחם משנה שלם, ואין לחוש להפסק שהיית החיתוך בין ברכה לאכילה שהשהייה בלבדה בלא דיבור אינה חשובה הפסק, אלא שבחול עושים כן על צד היותר טוב. ומ"מ אם שכח וחתך בשבת כמו בחול לא הפסיד הלחם משנה שכל שאוחז בפרוסה ושאר הככר עולה עמו הרי הוא כשלם לכל דבר. ועוגה דקה גם בחול א"צ לחתוך בה קודם שיברך כיון שאין שהות בשבירתה אחר הברכה'.

> א"כ אדמו"ר הזקן כתב את דברי המחבר הרמ"א הט"ז והמג"א, וכן את מ"ש במהרי"ל [שהובא בהלכה הקודמת] לגבי לחם דק, אך לא הזכיר את דברי הב"ח בשם מהרש"ל שהביא המג"א בהל' שבת, שבשבת עושים רושם עם הסכין.

הגר"ח נאה⁸ הביא את דברי המחצית השקל, וכתב: 'והנה בשו"ע אדמו"ר לא הזכיר כלל את הרשימה משמע דסבירא ליה דאי"צ לדקדק בזה, ומ"מ המנהג לרשום. ושמעתי מזקני הגה"ח ר' משה צבי נאה ז"ל הרב מקאליסק, שאדמו"ר הצ"צ נ"ע דיבר פעם מענין דבר דקדוק א' שאינו נצרך (ואיני זוכר מה הי' הדבר), ואמר בדרך הלצה שהדבר דומה בעיניו כאותו המחפש את הרשימה בלחם. והבינו החסידים שאי"צ לחפש את הרשימה (וגם לדברי המחצית השקל כן הוא) ואפילו אם אין הרושם ניכר בלחם, מ"מ כיון שהעביר הסכין במקום שרוצה לחתוך, כבר שיער בדעתו המקום שרוצה לחתוך בו בחציו, או בשליש או ברביע ויזכור אח"כ לבצוע שם, אף אם אין רישומו ניכר'.

ולמעשה הרבי כותב בהיום יום טו אדר א⁹ (לגבי שבת): 'רושמים על הלחם קודם ברכת המוציא, אבל נזהרים שלא לחתוך'.

> א"כ ראינו שבימות החול צריך לחתוך מעט קודם הברכה, ובשבת רק לעשות רושם על החלה ולא לחתוך, [ובאם חתך כל זמן שכשמרימים את החלק שנחתך שאר הככר עולה עמו נחשב לשלם עבור הלחם משנה] .

--------------

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' קסז ס"א ↩

² שם ס"ק ג ↩

³ החת"ס בהגהותיו [וראה ג"כ בצבי לצדיק הובא בילק"מ] העיר: 'זה אינו, אלא בשבת כיון דהוי צורך לחם משנה לא גרע מגביל לתורא [ברכות מ, א], משא"כ בחול הוי הפסק'. אמנם ראה לקמן שאדמו"ר הזקן למד שאינו הפסק ↩

⁴ שם ס"ק ה ↩

⁵ וראה מאמר מרדכי (שם ס"ק ה) שכתב: 'והלכך הדבר ברור דמ"ש מור"ם ז"ל כדי שיהיו הככרות שלימות ר"ל כדי שלא יבואו לידי חשש לשלא יהיו שלימות אבל פשיטא דכל שלא חתך הפרוסה לגמרי אלא כמשנ"ת בדברי המחבר שפיר מקרו שלימות לענין לחם משנה וקיים שפיר מצות לחם משנה וזהו שסיים מור"ם ז"ל דאם שכח וחתך כמו בחול אינו מזיק והכוונה שאינו מזיק לענין לח"מ שקיים תקנת רז"ל לבצוע על ב' ככרות שלימות משא"כ כשחתך הפרוסה לגמרי דתו לא הוו שלימות, וסמך מור"ם ז"ל על מ"ש בסוף דבריו דמשמע מיניה דהא דאמרינן דבשבת לא יחתוך אינו אלא משום דחיישינן שמא יחתוך יותר ממה שצריך כנ"ל ברור בהבנת דבריו ז"ל ועכצ"ל כן שהרי דבריו נובעים מדברי התוס' והמרדכי ז"ל ושם מבואר כמ"ש. וראיתי להרב פרישה ז"ל שהשיג עליו ע"ש ולפע"ד לא כיון יפה ודברי רמ"א ז"ל ברורים וכמ"ש ועיין למור"ם ז"ל בד"מ דנראה כדברינו וכן מתבאר מדברי הרב הלבוש ז"ל' ↩

⁶ סי' רעד ס"ק א ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' קסז ס"ג ↩

⁸ קצות השלחן סי' פב בדה"ש ס"ק ח ↩

⁹ הובא בספר המנהגים ע' 28 ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp