[א] (הלכה 1049)

תשובה: הגמרא במסכת פסחים¹ אומרת: 'והשתא דקיימא לן דלכולי עלמא אור אורתא הוא. מכדי, בין לר"י ובין לר"מ חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית! וכי תימא: זריזין מקדימין למצות, נבדוק מצפרא! דכתיב: וביום השמיני ימול בשר ערלתו ותניא: כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות. שנאמר וישכם אברהם בבקר, אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה. אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר, דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה'.

> בדברי הגמרא אנו רואים שני עקרונות לקביעת זמן בדיקת חמץ בליל יד: א) זמן שבני אדם מצויין בבתיהם. ב) אור הנר יפה לבדיקה. אמנם לא נתבאר האם התקנה היתה שיבדקו דווקא בתחילת הלילה או שהעיקר שהבדיקה תתבצע בשעות של הלילה².

כתב הראב"ד³: 'הטעם [=שכתבה המשנה הלשון 'אור לארבעה עשר בודקין'] הברור שכל המקומות שהוא צריך להקדים לתחלת הלילה, כגון בדיקת החמץ ומשיאין משואות⁴, תני אור, מפני שעדיין יש שם אור היום ואינו חושך, כדכתיב⁵ ולחשך קרא לילה, והמפלת אור לשמונים ואחד, ויכול יהא נאכל אור לשלישי, כולם לצורך נשנו, שלא תאמר כל זמן שיש בו אור היום יהא נדון כיום שלפניו, לכך שנו בהם אור, וכן תמצא כל מקום ששנה אור לצורך נשנה. וכן אור יום הכיפורים מתפלל שבע ומתודה⁶ גם הוא לצורך נשנה שלא יאחר מהתוודות כדי שיהא עליו כל היום בריצוי לפני הבורא'.

מבואר מדבריו שהבדיקה נתקנה בדווקא לתחילת הלילה, וטעם הדבר מבואר בר"ן⁷: 'וכתב הראב"ד ז"ל דמשום הכי נקט אור לומר שבתחילת הלילה שיש בו אור עדיין ראוי לבדוק כדי שלא יתרשל או שלא ישכח .. ומכאן אתה למד (שהביעור) צריך להקדימו עם אור היום כדי שלא יתרשל. אלו דבריו ז"ל'.

> א"כ ראינו שכתב הראב"ד שתקנת חכמים לבדוק בתחילת הלילה, וביאר הר"ן שהטעם הוא בכדי שלא יתרשל⁸.

וכתב הב"ח⁹: 'אהא דאר"נ בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה, אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן לא ליפתח וכו' וקצת קשה למה לא קאמר אביי מילתיה אפשטה דמתניתין דתנן אור לי"ד בודקין וכו' ולימא הלכך האי צורבא מרבנן וכו' וי"ל דפשטה דמתניתין אפשר לפרש דכל הלילה הוה זמן הבדיקה, אבל מדברי רב נחמן מוכח דעיקר המצוה הוא בתחלת הלילה דוקא וכמ"ש בסמוך דמשום הכי קאמר נמי טעמא דבשעה שבנ"א מצויין בבתיהם ולפיכך אמר אביי הלכך האי צורבא כו' מאחר דעיקר המצוה היא בתחלת הלילה, וגם הרב רבינו ירוחם והר"ן משם הראב"ד הוכיחו מראיה אחרת דעיקר המצוה היא בתחלת הלילה שיש בו אור עדיין, ואע"ג דבמהרי"ל בדין תענית של בכורות, וכן במנהגי דמהר"א טירנא כתוב שמצות הבדיקה היא בלילה ממש אבל לא קודם, מ"מ נראה עיקר כדברי הראב"ד, ואין ספק שהם לא ראו דברי הראב"ד בזה'.

והט"ז¹⁰ כתב: 'בגמרא פרכינן מכדי חמץ מו' שעות אסור נבדקי' בשית וכ"ת זריזין מקדימין למצות נבדוק מצפרא שנא' וישכם אברהם בבקר אר"נ בר יצחק בשעה שבני אדם מצוים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיק' פירש"י אבל ביום מחשיך וכ"ת לבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן חיפוש מנרות. גם הטור העתיק ב' טעמים אלו ונראה דצריכי תרווייהו דעכ"פ בעי' שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם, ע"כ הקשה בגמרא דנבדוק בשית שאז יש רושם ושינוי באיסור חמץ דאורייתא ובצפרא יש שינוי מחמת הקדמת זריזים שרגילים בעת ההיא כמו באברהם ובלילה אין שום שינוי אלא בתחלת' שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות ב"ה בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ע"כ ימתין משעת ביאתו שאז יש שינוי עד הבהקת הנר שהוא הלילה ממש ואותה שעה שימתין יהי' פנוי לגמרי שלא ימשך ביטול הבדיקה מזמן המוגבל דהיינו יש בהן שינוי שהיא סמוך לביאתו תכף דוקא וא"כ שפיר צריכים לתרתי הנך טעמי'.

> א"כ כתבו הפוסקים שני ראיות שהבדיקה צריכה להיות בתחילת הלילה א) מלשון המשנה אור לארבעה עשר, שמשמעו בזמן שיש עדיין אור. ב) כי הבדיקה צריכה להיות סמוך לזמן מסוים [זמן שבו אדם מצוי בביתו לבדוק (ב"ח) או שיש בו איזה שינוי כגון שמגיע לביתו (ט"ז)]

וכתב אדמו"ר הזקן¹¹: 'וזמן בדיקה זו מן הדין היה ראוי לקובעה ביום י"ד בתחלת שעה ששית כדי שישלים כל אחד בדיקתו בסוף שעה ששית ויבער החמץ בתחילת שעה ז' כמשפט האמור בתורה .. אלא לפי שביום רוב בני אדם אינם מצוים בבתיהם אלא טרודין בעסקיהם בשווקים וברחובות וכשתגיע שעה ששית קרוב הדבר שישכחו חובת הבדיקה לפיכך תקנו חכמים זמן הבדיקה בליל י"ד שבלילה כל אדם מצוי בתוך ביתו אלא שאף בעודו בתוך ביתו יש לחוש שמא יתעסק באכילה ושתיה ושינה או במלאכה או בתורה אם הוא ת"ח ועי"כ ישכח חובת הבדיקה לפיכך היה ראוי לתקן ולקבוע זמן הבדיקה תיכף ומיד בכניסת האדם לתוך ביתו סמוך לערב שברגע זו הוא פנוי מכל עסקים אלא לפי שצריך לחפש אחריו בחורים ובסדקים וחיפוש זה אי אפשר אלא לאור הנר שנאמר בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות וגו' מכאן סמכו חכמים שאור הנר יפה לבדיקת חמץ ואין הנר מאיר ומבהיק יפה ביום כי אם בלילה לפיכך איחרו זמן הבדיקה עד זמן הבהקת הנר דהיינו צה"כ [כשיש עדיין אור היום קצת]'.

וביאר בקונטרס אחרון: 'ואף שלא תיקנו חז"ל תחלת הלילה אלא כדי שלא יתרשל כמ"ש הראב"ד, מ"מ ה"ז דומה לקורא ק"ש אחר חצי הלילה שנקרא עבריין ואף שאינו אלא משום סייג .. וכן משמע בגמרא דאמרינן וכי תימא זריזין מקדימין כו', וקשה למה תקנו חז"ל לכל ישראל שיבדקו אור לי"ד ועשו את כולם זריזים מה שלא עשו כן בכל המצות .. אלא ודאי דכל המצות הקבועים להם זמן עפ"י התורה או עפ"י חכמים כגון תפלה כנגד תמידין כיון שיש לסוף זמן עשייתה זמן קבוע כגון חצות לתפלת השחר, צה"כ לתפלת המנחה, אי"צ לקבוע זמן לתחלת עשייתן שיעשו אותן דוקא בתחלת זמנן, דכיון שיש לסוף עשייתן זמן קבוע לא אתו למיפשע, אבל בדיקת חמץ שא"א לקבוע זמן לסופה שהרי עד סוף הפסח חייב לבדוק כמשי"ת בסי' תל"ה, לכך הוצרכו לתקן זמן קבוע לתחילתן דהיינו שחייבים כל ישראל להתחיל הבדיקה בזמן ידוע, וכיון שאין לבדיקה זמן מצד עצמה כמו בתפלה וק"ש תקנו לה חכמים זמן, והיינו הקדמת זמן זריזין לפי הס"ד. וכיון שקבעו זמן א"כ מי שאינו בודק בתחלת זה הזמן אינו נקרא עצל אלא נקרא עבריין שעבר על גזירת חכמים והוא הדין והוא הטעם לפי המסקנא'.

> א"כ ראינו שזמן בדיקת חמץ הוא בתחילת הלילה, והובאו הטעמים לכך, ובהלכה הבאה נראה מה נחשב תחילת הלילה לצורך זה.

הערות:

¹ ד, א ↩

² וגם לפי"ז יתכן שצריך להקדים מחמת שזריזים מקדימים למצוות או מצד סייג וכיו"ב ↩

³ כתוב שם א, א ↩

⁴ ר"ה כב, ב ↩

⁵ בראשית א, ה ↩

⁶ יומא פז, ב ↩

⁷ פסחים א, א מדפי הרי"ף ↩

⁸ אמנם הטור חלק על הראב"ד וסובר שזמן הבדיקה מעיקרא הוא כל הלילה, וכמ"ש אדמו"ר הזקן בסי' תלא קו"א ס"ק א בהג"ה: 'והן אמת שיש להטור שיטה אחרת, דלא סבירא ליה כהראב"ד וסיעתו .. ואף משהגיע זמנה אינו אסור אלא משום דילמא אתי לאימשוכא אבל עיקר זמנה הוא כל הלילה כמו בק"ש' ↩

⁹ או"ח סי' תלא אות ד ↩

¹⁰ או"ח שם ס"ק א ↩

¹¹ שו"ע שם ס"ה ↩

[ב] (הלכה 1050)

בהלכה הקודמת ראינו את דברי הראב"ד שהובאו להלכה שזמן בדיקת חמץ הוא בתחילת הלילה.

שאלה: מהו זמן תחילת הלילה לצורך בדיקת חמץ?

תשובה: כתב בחידושי תלמיד הרמב"ן¹: 'והראב"ד כתב .. אלא ללמד שעם אור היום צריך לעשות, או אע"פ שיש עדין אור היום נידון כלילה, כאן כך רצה לומר עם שקיעת החמה יבדוק, שלא יתעצל או שלא יתחיל במלאכה אחרת .. ומכאן אתה למד שהביעור צריך להקדימו עם האור היום, כדי שלא יתרשל או שלא ישכח'.

וכ"כ בספר המנהיג²: 'ולהודיע דבכניסת הלילה יבדוק עם שקיעת החמה שלא יתעצל בדבר'.

ורבינו מנוח³ כתב בשם הראב"ד: 'עיקר הטעם הוא כי עם אור היום צריך להתחיל אחר שקיעת החמה מיד כדי שלא יתרשל, ושלא יתחיל במלאכה אחרת'.

> א"כ לדבריהם זמן הבדיקה הוא מהשקיעה ואילך⁴.

מאידך יש ראשונים שמודגש בהם שזמן הבדיקה הוא בלילה, וכפי שהביא הר"ן⁵ את הראב"ד, וכ"כ הרא"ש⁶ כתב: 'ואחר שאיבת המים מיד בתחילת הלילה יבדוק החמץ ולא יעשה דבר אחר עד שיבדוק'.

המהרי"ל⁷ הביא את הרא"ש, ובהמשך⁸ לגבי הבכורות שמתענין לפני בדיקת חמץ כתב: 'ואמר שאין רשאין לסעוד הלילה טרם בדיקת חמץ. וא"כ מתי שחל כן [=ער"פ שחל בשבת] יש בכורים שצריך לבדוק הרבה חדרים ועליות בבירה גדולה ומצטערין מפני התענית דצריכין לבדוק החמץ ג"כ באותה הלילה. ואמר מהר"י [סג"ל] דקצת דעתו נוטה שיאכל בין השמשות .. ועדיף ליה לאכול בין השמשות דעדיין לא התחיל זמן בדיקת חמץ, ממה שיאכל אחר חשיכה ועובר תקנתא דרבנן כך היה נראה ..'.

> א"כ מבואר מדבריהם שזמן הבדיקה הוא בצאת הכוכבים ולא בבין השמשות. וכ"כ במנהגי טירנא ערב פסח: 'אור לי"ד בודקין את החמץ .. ודווקא בלילה ממש'.

הב"ח⁹ השיג על המהרי"ל ומנהגי טירנא: 'עיקר המצוה היא בתחלת הלילה שיש בו אור עדיין, ואע"ג דבמהרי"ל בדין תענית של בכורות וכן במנהגי דמהר"א טירנא כתוב שמצות הבדיקה היא בלילה ממש אבל לא קודם, מ"מ נראה עיקר כדברי הראב"ד¹⁰ ואין ספק שהם לא ראו דברי הראב"ד בזה'.

וכ"פ המגן אברהם¹¹: 'בתחלת. פי' סמוך לכניסת הלילה (רי"ו ר"ן)'¹². ובהמשך כתב¹³: 'וכאן [=לענין בדיקת חמץ] נ"ל דזמן בדיקת הוא קודם צאת הכוכבים כמ"ש רסי' ואז יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צאת הכוכבים'.

אלא שהאליה זוטא¹⁴ דחה את דברי הב"ח: 'במנהגים ובמהרי"ל .. דמצות הבדיקה הוא בלילה ממש, ופירושה נ"ל לאפוקי בין השמשות, אבל באמת המצוה תיכף בתחלת הלילה אחר צאת הכוכבים ואף שיש עדיין קצת אור יום, וכן מוכח במהרי"ל .. ותשובת מהרי"ו סי' קצ"ג כן נ"ל, דלא כב"ח שהשיג על מהרי"ל ומנהגים וכתב שלא ראו דברי ראב"ד שבב"י. גם נ"ל שהב"ח הבין דברי ראב"ד דמצריך לבדוק בין השמשות, ולענ"ד א"א לומר כן, אף דבמתני' תנא אור לי"ד מ"מ הא שמואל תנא דף ג' בליל י"ד ודאי לילה ממש קאמר. ולדידי ניחא די"ל דסמך שמואל על זריזין מקדימין ויבדקו תחלת הלילה, ותנא דמתני' תנא לישנא מעליותא אור לי"ד, ורמז נמי סמוך לאור יום ודוק .. העולה לדינא להחמיר שלא ללמוד מבין השמשות ושלא לבדוק החמץ עד אחר צאת הכוכבים ואז יבדוק ובל תאחר'.

והסכים עמו גיסו בעל החק יעקב¹⁵: 'ז"ל הרא"ש .. ואחר שאיבת מים מיד בתחילת הלילה יבדוק החמץ, ולא יאכל ולא יעשה דבר אחר עד שיבדוק, עכ"ל. וכ"כ מהרי"ל. ומשמע דהבדיקה צריך להיות בלילה ממש ולא בין השמשות, רק אחר צאת הכוכבים, ואף שיש עדיין קצת אור יום, וכ"כ גיסי הרב בספרו אליה זוטא. דלא כהב"ח שאחריו נמשכו שאר אחרונים. ודבריו נכונים מלתא בטעמו, ומוכרח בלשון הפוסקים, גם דברי הראב"ד שבב"י יש לפרש כן, וכן מבואר בדבריו להדיא בספר תמים דעים בהשגותיו ריש פסחים על בעל המאור, וכן הוא דעת הר"ן'.

וכן פסק אדמו"ר הזקן¹⁶: 'לפיכך איחרו זמן הבדיקה עד זמן הבהקת הנר דהיינו צאת הכוכבים [כשיש עדיין אור היום קצת]'.

ובקונטרס אחרון¹⁷ כתב: 'והיינו מיד אחר צאת הכוכבים, כמשמעות הגמרא ופירש"י ורמב"ם וטור וש"ע ושאר כל הפוסקים, וכן הוא בהדיא בט"ז ופרי חדש וחק יעקב, דלא כב"ח ומגן אברהם'.

> א"כ למעשה זמן בדיקת חמץ הוא בצאת הכוכבים. בהלכות הבאות נראה מהם הדברים המותרים ואסורים לפני בדיקת חמץ

--------------

הערות:

¹ פסחים ג, א ↩

² ח"ב ע' תלו ↩

³ הל' חמץ ומצה פ"ב ה"ג ↩

⁴ בהבא לקמן לא נדון מהו השקיעה וצאת הכוכבים לדעות השונות וההשלכה לזה לנדו"ד (וראה מה שכתב בזה בדובר שלום על שוע"ר סי' תלא אות סב), רק נדון על עצם זמן ההלכתי של הבדיקה האם הוא בשקיעה או בין השמשות או צאת הכוכבים. [ולכל שיטה זה יהיה לפי שיטתה בהגדרת השקיעה] ↩

⁵ הובא בהלכה הקודמת ↩

⁶ שו"ת כלל יד סי' ג ↩

⁷ מנהגים הל' בדיקת חמץ אות א ↩

⁸ הל' ערב פסח אות [ה] ↩

⁹ או"ח סי' תלא ↩

¹⁰ אך ראה לקמן שאין הדברים מוכרחים בדברי הראב"ד ↩

¹¹ סי' תלא ס"ק א ↩

¹² וביאר המחצית השקל [וראה ג"כ פמ"ג בא"א]: 'דהר"ן בשם הראב"ד דייק לה מדתנן אור לארבעה עשר בודקים כו', ופריך הש"ס וליתני ליל ארבעה עשר, ומשני משום לישנא מעליא. וקשיא ליה להראב"ד משום לישנא מעליא אין ראוי לתנא לשום חושך לאור, אלא על כרחך בתחלת הלילה שיש בו אור עדיין ראוי לבדוק כו'. וסיים [הר"ן] וז"ל, ומכאן אתה למד [שהבדיקה] צריך להקדימו [עם] אור היום כדי שלא יתרשל, עכ"ל. *והיינו קודם צאת הכוכבים, עכ"פ בין השמשות דעדיין אור קצת'* ↩

¹³ ס"ק ה ↩

¹⁴ סי' תלא ס"ק ג ↩

¹⁵ שם ס"ק א ↩

¹⁶ שו"ע או"ח שם ס"ה ↩

¹⁷ ס"ק א ↩

[ג] (הלכה 1051)

שאלה: האם מותר לאדם ללמוד תורה בזמן הבדיקה, ולאחר את הבדיקה?

תשובה: בהלכה מספר 1049 הבאנו את דברי הגמרא במסכת פסחים¹: 'אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה [=לא יתחיל בגירסא אם קבע עת לתורה בלילות לא יתחיל להתעסק בשמעתתא. רש"י], באורתא דתליסר דנגהי ארבסר [לילי יציאת שלשה עשר שהוא כניסת ארבעה עשר והוא ליל בדיקת חמץ. רש"י]. דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה'.

ובהלכה 1050 ראינו את דברי הראב"ד וסייעתו, [וכפי שנפסק להלכה] שחיוב הבדיקה הוא מיד בתחילת הזמן, ולשיטתם ודאי שאסור לאדם להתחיל ללמוד בזמן שעליו ללכת לבדוק, ודברי אביי הם שיש איסור ללמוד לפני זמן הבדיקה, כדי שלא ישכח לבדוק, וכמ"ש אדמו"ר הזקן²: 'וכן היא על כרחך דעת הראב"ד ור"ן ורבינו ירוחם דסבירא להו זמן בדיקה הוא כשיש אור היום קצת, והב"ח והמ"א פסקו כדבריהם .. וא"כ הא דאמרינן בגמרא דילמא מימשכא ליה שמעתתא ואתי לאימנועי ממצוה, היינו לומר דאפילו קודם שהגיע זמנה אסור להתחיל דילמא מימשכא ליה ואתי למנועי ממצוה, דהיינו שימנע בתחילת זמנה כמ"ש הרמב"ם ופרי חדש, דאי משהגיע זמנה אף אם לא מימשכא ליה הרי הוא עושה איסור במה שלומד בתחילת זמנה ומדחה את המצוה לאח"כ לפי דעת הראב"ד וסייעתו'.

וז"ל הרמב"ם³ [והביאו הסמ"ג⁴]: 'ואין קובעין מדרש בסוף יום שלשה עשר, וכן החכם לא יתחיל לקרות בעת זו שמא ימשך וימנע מבדיקת חמץ בתחלת זמנה'.

וכתב הכסף משנה: 'וא"ת למה כתב בסוף י"ג ולא תחלת ליל י"ד כמו בתחלת הלשון. וי"ל דאשמעינן דמסוף יום י"ג אסור להתחיל ללמוד ומפיק ליה מדאמר אביי האי צורבא מרבנן לא ליפתח בעידניה באורתא דתליסר נגהי ארביסר והוה סגי ליה נגהי ארביסר כדתנן במתניתין אור לי"ד אלא ללמד⁵ דמסוף י"ג אסור'.

אמנם הטור⁶ חולק וסובר שאין איסור ללמוד קודם הזמן, ודברי אביי הם משהגיע זמן הבדיקה, וכמ"ש אדמו"ר הזקן⁷: 'והן אמת שיש להטור שיטה אחרת, דלא סבירא ליה כהראב"ד וסיעתו, אלא ס"ל דמותר לאכול וללמוד קודם זמנה, כמו בק"ש לשיטתו בסי' רל"ה'.

להלכה נקטו רוב האחרונים כדברי הרמב"ם והראב"ד שהאיסור ללמוד מתחיל לפני הזמן וכמ"ש הט"ז⁸: 'אלא דביאת האדם רגיל להיות בין השמשות בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ע"כ ימתין משעת ביאתו שאז יש שינוי עד הבהקת הנר שהוא הלילה ממש ואותה שעה שימתין יהי' פנוי לגמרי שלא ימשך ביטול הבדיקה מזמן המוגבל'.

והמגן אברהם⁹ כתב: 'שלא יתחיל. בסוף יום י"ג [רמב"ם], ונ"ל דחצי שעה קודם לילה אסור כמ"ש סי' רל"ב ורל"ה'.

אמנם החק יעקב¹⁰ חלק עליהם וכתב: 'ועיין בב"ח שמקשה דאדרבה אמרינן בריש ברכות אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל, הרי שמותר ללמוד ולא חששו לפשיעה אצל לימוד, ומאי שנא הכא דחששו גם בלימוד .. אבל העיקר נ"ל דלא קשה מידי, דדוקא במלאכה ואכילה וכדומה אסור חצי שעה קודם בדיקה או תפילה מטעם שמא ימשך. משא"כ בלימוד, כדי שלא יהא יושב ובטל בכל יום ויום קודם תפילה והרי כבר נאמר¹¹ והגית בו יומם ולילה, וכמה תנאים ואמוראים שבטלו התפלה לגמרי כשהיו תורתן אומנתן¹² עד שהוצרכו לומר¹³ זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, אבל קודם זמן תפלה אין לבטלו מתלמוד תורה, ואדרבה אמרו¹⁴ אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה. והאי דאדם בא מן השדה בערב וכו' אם רגיל לקרות, מיירי ג"כ קודם זמן תפלה, וכדעת תלמידי רבינו יונה¹⁵ .. וא"כ הוא הדין כאן לענין בדיקה אין לבטלו מתלמוד תורה קודם התחלת זמן בדיקה, כדמשמע במהר"י ווייל דשווים הם, וכן משמע להדיא מש"ס ופירוש רש"י דריש פסחים¹⁶, ע"ש. וכן דעת ומשמעות שאר פוסקים. (אך לשון הרמב"ם פ"ב מהל' חמץ ה"ג וסמ"ק ריש סי' צח משמע קצת דקודם הזמן ג"כ אסור, אבל אחר העיון אפשר ג"כ לפרשו בדרך זה, ודוק). וכן נראה לי עיקר להלכה, דלא כדעת אחרונים בזה. ועיין מש"כ ס"ק ח שכן דעת ב"י'.

אך גיסו האליה רבה¹⁷ דחה דבריו: 'ודעת חק יעקב שלא לאסור קודם זמנה, וראיתו ממ"ש הב"ח ומג"א בשם רבינו יונה דמה דקאמר בש"ס אדם קורא ושונה ואח"כ קורא, מיירי קודם זמן ק"ש ע"כ. ולענ"ד לאו ראיה, דהא כתב הב"ח עוד ב' תירוצים, א' דמיירי שקורא בבית המדרש, ב' דההיא אינה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, אבל לימוד גמור אסור. וכן ברבינו יונה גופיה הל' ברכות משמע הכי. ועוד דבסו"ס זה כתבתי דהכא החמירו יותר. גם מ"ש דאחר העיון אפשר לפרש גם הרמב"ם דמותר קודם זמנה ע"כ, תשובה לדבריו למעיין במגיד וכסף משנה ולחם משנה, גם ממ"ש שמא ימשוך וכו''¹⁸.

וכן פסק למעשה אדמו"ר הזקן¹⁹: 'ובאותו זמן שבין כניסת האדם לביתו ובין זמן הבדיקה דהיינו צאת הכוכבים ושיעור אותו זמן שביניהם כמו חצי שעה אסרו לו לאכול וללמוד אפילו פרק אחד²⁰ אע"פ שיוכל לגמור הפרק קודם צה"כ מ"מ יש לחוש שמא ע"י עיונו בלמודו ישכח חובת הבדיקה וילמוד יותר או שמא יבוא לו עיון חדש בלמודו וישהה בעיונו עד זמן מה לאחר צה"כ ..'.

> א"כ ראינו שאסור להתחיל ללמוד בחצי שעה שקודם בדיקת חמץ. בהלכה הבאה נראה מה הדין בשאר דברים, ומה הדין במי שהתחיל בהיתר לפני הזמן.

הערות:

¹ ד, א ↩

² שו"ע או"ח סי' תלא קו"א א ↩

³ הל' חמץ ומצה פ"ב ה"ג ↩

⁴ עשין לט ↩

⁵ וראה ג"כ במגיד משנה: *'ופירש* רבינו בסוף יום י"ג' ↩

⁶ או"ח סי' תלא ↩

⁷ או"ח שם ס"ק א ↩

⁸ שם ס"ק ג ↩

⁹ שם ס"ק ה ↩

¹⁰ יהושע א, ח ↩

¹¹ שבת יא, א ↩

¹² שם י, א ↩

¹³ ברכות לא, א ↩

¹⁴ שם א, א ד"ה וחכמים ↩

¹⁵ ד, א ד"ה באורתא ↩

¹⁶ שם ס"ק ז ↩

¹⁷ וכ"כ אדמו"ר הזקן שם בקו"א: 'והחק יעקב כתב שדעת הרמב"ם וסמ"ג אפשר לפרש ג"כ דאינו אסור קודם הזמן, ואישתמיטתיה דברי המגיד משנה וכסף משנה' ↩

¹⁸ שו"ע שם ס"ה ↩

¹⁹ וכתב אדמו"ר הזקן בקו"א שם: 'כ"כ הט"ז, וכ"ד הרמב"ם וסמ"ג ומגיד משנה וכס"מ והלח"מ ומ"א ופר"ח דאפילו קודם זמן הבדיקה אסור ללמוד, ועיין באלי' זוטא' ↩

[ד] (הלכה 1052)

בהלכה הקודמת ראינו שאסור ללמוד תורה [כבר חצי שעה] לפני זמן בדיקת חמץ.

שאלה: מה דין אכילה ועשיית מלאכה לפני הבדיקה?

תשובה: אכילה: כתוב בתוספות רבינו פרץ¹ [הביאו המרדכי²]: 'מכאן נראה דאסור לאכול בליל ארבעה עשר קודם בדיקה, גזירה דילמא אתי לאימשוכי'.

וכ"כ הסמ"ק³: 'וכמו"כ אסור לאכול מתחילת הלילה עד לאחר בדיקה'.

וכתב המגיד משנה⁴: 'וכתבו בתוספות מכאן נראה שאסור לאכול בליל י"ד קודם בדיקה דילמא אתי לאימשוכי עד כאן. ונראין דבריהם דכ"ש הוא'.

וכ"כ הריא"ז⁵: 'ונראה בעיניי שאסור לו לאכול ולשתות [בערב] עד שיבדוק חמיצו, שאם נאסור עליו תלמוד תורה כל שכן אכילה ושתייה'.

וכתב האגודה⁶ כתב: 'אמר אביי צורבא מרבנן לא ליפתח בעידנא. וכתבו הגאונים כל שכן שלא ישב לאכול טרם יבדוק'.

ובמהרי"ל⁷ כתוב: 'ואסור ללמוד כ"ש שלא לסעוד עד יגמור הבדיקה דילמא אתי לאימנועי מצות הבדיקה'.

וכתב הבית יוסף⁸: 'ומש"כ ולא יאכל. כ"כ הרב המגיד בשם התוספות וכ"כ ג"כ הגהות בשם סמ"ק ופשוט הוא דאתי במכל שכן מדין לא ליפתח בעידניה'⁹.

מלאכה: כתב רבינו מנוח¹⁰: 'ולאו דוקא תלמוד אלא אפילו במקרא ושאר עניני חכמה אסור כמ"ש הרב לקרות כי החכם בעוצם בינתו והפלגת פלפולו אפילו במקרא ימשך. ואצ"ל מי שהוא בעל מלאכה שאסור לו להתחיל במלאכתו עד השלמת המצוה דהשתא ת"ח שדעתו ומחשבתו תמיד על מצות השם חיישינן שמא יפשע, שאר בני אדם לא כ"ש'.

והמכתם¹¹ כתב: 'וי"ל שלא אמרו זה אלא כדי שישא אדם ק"ו לשאר עסקים של רשות שאין לו להתחיל בהם'.

ובשבלי הלקט¹² כתב: 'אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא נפתח בעידניה באורתא דתליסר נגהי ארביסר דילמא מימשכא ליה שמעתא ואתי לאימנועי ממצוה כל שכן למלאכת הדיוט'.

אכילה ומלאכה: כתב הריטב"א¹³: 'וכיון דעידניה שהיא מצוה אסרינן ק"ו לאכילה ומרחץ וחבריהם שהוא אסור'.

ובאורחות חיים¹⁴ כתב: 'וכן חכם לא יתחיל ללמוד בעת כזאת עד שיבדוק כל שכן שלא יתעסק במלאכה אחרת. וכתב הר"פ ז"ל שאסור לאכול בליל י"ד קודם בדיקת חמץ דלמא אתי לאמשוכי ע"כ'.

וכ"כ הטור¹⁵: 'ולכן יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל עד שיבדוק'.

להלכה כתב המחבר¹⁶: 'יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל, עד שיבדוק'¹⁷.

וכתב המגן אברהם¹⁸: 'ואסור ליכנס למרחץ ובכל הדברים הנזכרים בסי' רל"ב'.

אך כתב הפרי מגדים¹⁹: 'מש"כ דאסור בדברים הנזכרים בסימן רל"ב, שם מנה מלאכות הקבועות ומביאין לשהייה ופשיעה, הא שאר מלאכות משמע שם דשרי. וכאן לא ילמוד שיעור קבוע פרק אחד, כל שכן אכילה, כמ"ש המגיד משנה פ"ב מחמץ ומצה ה"ג, עיין ב"י, משמע אפילו שאר מלאכות אסורות שלא יתחיל בשום מלאכה אף חצי שעה קודם ..'.

וז"ל אדמו"ר הזקן²⁰: 'ובאותו זמן שבין כניסת האדם לביתו ובין זמן הבדיקה דהיינו צאת הכוכבים ושיעור אותו זמן שביניהם כמו חצי שעה אסרו לו לאכול .. וכן אסרו בחצי שעה זו לעשות כל הדברים האסורים לעשותם קודם תפלת מנחה או תפלת ערבית כמשנ"ת סי' רל"ב ורל"ה'²¹.

> א"כ למעשה ראינו שכשם שאסור ללמוד, כל שכן שאסור לאכול ולעשות מלאכה לפני בדיקת חמץ. בהלכה הבאה נראה מה כולל איסור האכילה

הערות:

¹ פסחים ד, א ד"ה לא נפתח איניש ↩

² פסחים רמז תקלב ↩

³ מצוה צח ↩

⁴ הל' חמץ ומצה פ"ב ה"ג ↩

⁵ פסקים פסחים פ"א ה"א ↩

⁶ פסחים פ"א סי' ג ↩

⁷ הל' בדיקת חמץ [ב] ↩

⁸ או"ח סי' תלא ↩

⁹ וז"ל אדמו"ר הזקן שו"ע או"ח שם קו"א ס"ק א: 'א"כ היאך כתבו המגיד משנה והבית יוסף דאיסור אכילה אתי במכ"ש מלימוד עיי"ש' ↩

¹⁰ הל' חמץ ומצה פ"ב ה"ג ↩

¹¹ פסחים ד, א ↩

¹² סדר פסח סי' רט ↩

¹³ פסחים ד, א ↩

¹⁴ ח"א הל' חמץ ומצה אות ד ↩

¹⁵ או"ח סי' תלא ↩

¹⁶ שו"ע או"ח שם ס"ב ↩

¹⁷ כתב הפמ"ג א"א שם ס"ק ו: ואי"ה באות ח' יבואר מש"כ המחבר בסדר שום מלאכה ואכילה ולימוד, דלכאורה אכילה ולימוד לא זו אף זו, 'ושום' מלאכה אף שאין מהד' הנזכרות בסימן רל"ב ואכילה הוה זו ואצ"ל זו, יע"ש בזה' ↩

¹⁸ שם ס"ק ה ↩

¹⁹ א"א ס"ק ה ↩

²⁰ שו"ע שם ס"ה ↩

²¹ אדמו"ר הזקן לא הזכיר בדבריו מלאכה שכתב המחבר, אלא רק ציין לסי' רלב ורלה, שהביא המגן אברהם, וראינו שהפמ"ג הסתפק בגדרי מלאכה האסורה. [להעיר שאדמו"ר הזקן בתחילת הסעיף כתב: 'אלא שאף בעודו בתוך ביתו יש לחוש שמא יתעסק באכילה ושתיה ושינה, *או במלאכה*, או בתורה אם הוא ת"ח, ועי"כ ישכח חובת הבדיקה'] ↩

[ה] (הלכה 1053)

בהלכה הקודמת ראינו שיש איסור לאכול לפני בדיקת חמץ.

שאלה: האם טעימה מותרת?

תשובה: כתוב במהרי"ל¹ לגבי ערב פסח שחל בשבת שאז בדיקת חמץ יוצאת בסיום תענית בכורות: 'וא"כ מתי שחל כן יש בכורים שצריך לבדוק הרבה חדרים ועליות בבירה גדולה ומצטערין מפני התענית דצריכין לבדוק החמץ ג"כ באותה הלילה. ואמר מהר"י [סג"ל] דקצת דעתו נוטה שיאכל בין השמשות .. אמנם סיים דבריו ואמר לא סמיכי אנפשיה, אך אי מצטערא ליה ממציא אחד הבודק בשבילו, או יטעום טעימא בעלמא דלא שייך בה אימשוכי'.

והביאו הב"ח²: 'במהרי"ל כתוב דוקא סעודה אסור לאכול קודם הבדיקה אבל טעימה בעלמא מותר דלא שייך בה אימשוכי ע"כ ועיין לעיל סימן רל"ב'.

וכ"כ הט"ז³: 'וכתוב במהרי"ל דטעימא בעלמא מותר באותה שעה ולא אסרו אלא סעודה'.

וכתב מגן אברהם⁴: 'ולא יאכל. אבל טעימה בעלמא שרי (ב"ח מהרי"ל) טעימה היינו פירות או כביצה פת כמ"ש ססי' רל"ב'.

וכתב הפרי מגדים⁵: 'ומשמע חמשת מיני דגן יותר כביצה אסור, כמו פת, ודוקא פירות שרי. ועיין סימן רל"ב אות י"ז הוא הדין לשתות יותר מכביצה אסור, ועיין אליה רבה שם אות ז''.

> א"כ ראינו שכתבו הפוסקים שטעימה מותרת לפני בדיקת חמץ, והיינו פירות, או פת ומזונות עד כביצה.

בשיטת אדמו"ר הזקן בדיני בדיקת חמץ⁶ כתב: 'אסרו לו לאכול', ולא הזכיר את היתר הטעימה שהובא בכל האחרונים.

ויש שכתבו לדייק מלשונו⁷ שלדעתו גם טעימה אסורה.

אמנם בהגה"ה בכתב יד על השו"ע⁸ נוסף: 'אפילו סעודה קטנה (אבל טעמיה בעלמא שרי כמ"ש בסי' רל"ב)⁹.

ולקמן בדיני ערב פסח שחל בשבת¹⁰ הביא את דברי המהרי"ל הנ"ל: 'אם חל ערב פסח בערב שבת מתענין הבכורות בו ביום אבל אם חל בשבת נדחה ליום ה' שלפניו ואם קשה להם התענית ביום ה' כיון שבלילה בודקין את החמץ ואין רשאין לסעוד קודם הבדיקה ויש להם הרבה חדרים לבדוק יכולים לטעום מעט קודם הבדיקה, שלא אסרו אלא סעודה (ושיעור טעימה עיין סי' רל"ב) ..'.

> א"כ למעשה נראה¹¹ שגם לפי אדמו"ר הזקן עצם הטעימה מותרת, כיון שלא אסרו אלא סעודה, ובטעימה אין חשש שימשך, [ולכן השווה בין דיני בדיקת חמץ לתפלת מנחה וערבית וכפי שהובא בהג"ה בכתב יד, ולכן הביא ג"כ את דברי המהרי"ל בסי' תע].

אך כתבו הפוסקים שכל מה שאמרנו שטעימה מותרת היינו בחצי שעה שלפני צאת הכוכבים, אמנם משהגיע זמן הבדיקה אין להתעכב אפילו בשביל טעימה וכמ"ש המשנה ברורה¹²: 'ועיין בביאור הלכה דפירות הרבה אינו מותר רק בהחצי שעה שקודם הבדיקה אבל משהגיע זמן הבדיקה גם ע"י פירות אין נכון לשהות הרבה'.

וביאר בביאור הלכה¹³: 'עיין מ"ב דפירות מותר אפילו הרבה והוא מוכח מדברי המ"א שדימה להא דסימן רל"ב ולכאורה משמע דאפילו כשהגיע זמן הבדיקה דהיינו צאת הכוכבים ג"כ מותר לאכול פירות אפילו הרבה דאין אסור אלא אכילת קבע שאפשר להמשך וישכח הבדיקה, ולי צ"ע דהא אין דומה זה לשאר דברים ק"ש ותפלה שאין מצותה דוקא בתחלת הזמן ולכן לא גזרו אלא בסעודה קבועה שאפשר להמשך וישכח לגמרי משא"כ בזה דקבעו חכמים הזמן לכתחלה תיכף בתחלת הלילה כמ"ש הרבה פוסקים וא"כ השהייה גופא אף בלא אכילה אסור כשיגיע הזמן וע"כ נראה דבחצי שעה הסמוכה לצאת הכוכבים מותר לאכול פירות כמה שירצה, אבל משהגיע הזמן אין להקל בשהייה רבה אפי' ע"י פירות וכן משמע בדה"ח שרק בהחצי שעה מקילינן לזה'.

> א"כ למעשה בחצי שעה שלפני הבדיקה אסור לאכול אך מותר לטעום, אך כשמגיע זמן הבדיקה [למרות שעקרונית אין איסור בטעימה, אך לא ללא צורך מיוחד] אין לעכב את הבדיקה אפילו לצורך טעימה מכיון שעליו לבדוק מיד.

הערות:

¹ הל' ערב פסח [ה] ↩

² או"ח בסוף סי' תלא ↩

³ או"ח שם ס"ק ד ↩

⁴ שם ס"ק ד ↩

⁵ א"א שם ס"ק ד ↩

⁶ סי' תלא ס"ה ↩

⁷ ראה שוע"ר עם דובר שלום (לוין) אות סה. [ולכאורה יאמרו שמ"ש בסי' תע זהו רק היתר במצב של קושי מצד התענית, ולא לכתחילה]. ולהעיר שהגרמ"ש אשכנזי במראי מקומות וציונים העיר שיתכן שההשמטה היא עפ"י המבואר בסי' רעא ס"ט לגבי קידוש שגם טעימה אסורה, משום שזה עיקר הזמן וא"כ ה"ה בדיקת חמץ, אלא שא"כ הרי מכיון שסו"ס כאן הוא משווה את הדין של בדיקת חמץ לדין של תפלת מנחה וערבית שבהם כן מותרת טעימה, א"כ הי' צריך לכתוב בהדיא שכאן בבדיקת חמץ טעימה אסורה ↩

⁸ הובאה בשו"ע מהדו"ח הערה ס ↩

⁹ בטעמי השלחן (אשכנזי) ע' קכב הערה 110 דן האם פיסקה זו נשמטה בטעות, או שזו השמטה מכוונת עיי"ש ↩

¹⁰ סי' תע ס"ז ↩

¹¹ וכ"פ הגרמ"ש אשכנזי בשואלין ודורשין תשע"ד ע' 3. וראה ג"כ לוח הלכות מנהגים והנהגות (לייב) דיני בדיקת חמץ ע' 252 הערה 13 ↩

¹² סי' תלא ס"ק ו ↩

¹³ שם ד"ה ולא יאכל ↩

[ו] (הלכה 1054)

בהלכות הקודמות ראינו שאסור ללמוד תורה או לאכול ולעשות מלאכה לפני בדיקת חמץ

שאלה: האם קריאת שמע ותפלת ערבית קודמים לבדיקת חמץ? (1)

תשובה: כתב במחזור מעגלי צדק¹: 'וכתב הראב"ד שצריך לבדוק בתחלת הלילה שעדיין יש אור, ומצאתי בהגהה דאפי' תפלת ערבית אם לא התפלל עד תחלת הלילה יבדוק תחלה ואח"כ יתפלל'.

וכתב העולת שבת²: 'ולענין אם יתפלל תפלת ערבית תחלה או יבדוק תחלה, הנה מדברי הראב"ד .. דמדייק מדקתני אור לארבעה עשר משמע דצריך לבדוק סמוך לכניסת הלילה, הנה על כרחך סבירא ליה דיבדוק תחלה, דאל"כ הרי אי אפשר לו לבדוק סמוך לכניסת הלילה דהא צריך להתפלל תפלת ערבית תחלה. וכ"כ הב"ח בשם המחזורים, וכן נראה עיקר'.

וכ"פ הפר"ח³: 'וכן אם היה טרוד ולא התפלל תפילת ערבית עם הציבור יבדוק ואח"כ יתפלל מטעמא דכתיבנא. כל זה נראה לי עפ"י שיטת הרמב"ם ז"ל, ונכונה היא והכי נקטינן'.

> א"כ לשיטת ההגהה בדיקת חמץ קודמת לתפלת ערבית⁴.

אמנם מצינו כמה אחרונים שהגם שהסכימו עם עצם הדין, אך כתבו שבכל אופן יש להקדים ערבית במצבים מסויימים: א) כאשר יש חשש שישכח להתפלל ערבית. ב) או שיש טורח לקבץ המנין אחרי הבדיקה. ג) אך יש שחלקו על עצם הדין וסברו שצריך להקדים תמיד ערבית לבדיקה, מכיון שערבית היא תדיר וקודם לבדיקת חמץ. וכדלקמן:

א) כתב הב"ח⁵: 'מיהו נראה לי דיתפלל תחלה ואח"כ יבדוק דבתפילה שהיא קבועה וסדורה ליכא למיחש שמא יטרד כדפירשתי משא"כ אם יבדוק בתחלה דאפשר שיטרד בבדיקתו עד שישכח מלהתפלל, מיהו דוקא במי שרגיל להתפלל עם הציבור אלא שעתה אירע שלא התפלל עמהם, אבל מי שרגיל להתפלל בביתו כל לילה יבדוק תחלה ולא חיישינן ברגיל שמא ישכח מלהתפלל עד כאן הפסק'.

> כלומר הב"ח הסכים שעקרונית הבדיקה קודמת , אלא שבמצבים שאם יבדוק קודם יתכן שישכח להתפלל עברית, יקדים את תפלת ערבית, ולכן מי שתמיד מתפלל ערבית בביתו שאז אין חשש שישכח, יבדוק קודם.

ב) המגן אברהם⁶ כתב: 'ואם לא בדק עד אחר צה"כ יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל, כמ"ש סי' ת"ע. ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח: ואותן הרגילין להתפלל ערבית בי', יתפלל תחלה בבה"כ דטורח הוא לקבצם אח"כ כמ"ש הטור סי' רל"ה וכמש"ל לענין אמירת השיעור'.

ג) אך החק יעקב⁷ חלק על עצם הדין, וכתב: 'דעיקר זמן הבדיקה הוא בלילה אחר צה"כ א"כ מי שרגיל להתפלל ולקרות ק"ש בזמנה אל ישנה, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם⁸, כן נראה לי. אע"ג דמלשון הרא"ש⁹ ומהרי"ל¹⁰ משמע קצת דאין לעשות שום דבר קודם בדיקה, צריך לומר דלאו דוקא קאמרי, ולא דברו בזה, וק"ל'.

וכ"פ האליה רבה¹¹: 'מי שלא התפלל מעריב יש להתפלל קודם הבדיקה, ואין חילוק בין יכול להתפלל בציבור או לא'.

וכ"כ החיד"א¹²: 'ודעת מהרי"ש¹³ הנזכר בשו"ת סימן ב' דיתפלל ערבית קודם, ואם יש אחר שם יאמר לו שיזכירהו לבדוק תכף אחר תפלתו דכל כמה דאפשר לתקוני מתקינינן'.

וכ"כ המקור חיים (לר"י מליסא)¹⁴: 'והחק יעקב כתב דלעולם יתפלל תחלה שהוא תדיר, וכן עיקר'.

> א"כ ראינו שלמעשה נחלקו האם עקרונית יש להקדים את הבדיקה או את תפילת ערבית ובהלכה הבאה נראה את את דברי אדמו"ר הזקן, ומנהג חב"ד למעשה.

הערות:

¹ ח"א קכו, ב דיני ערב פסח ↩

² או"ח סי' תלא ס"ק ב ↩

³ שם ס"ב ↩

⁴ החידוש בכך גם לשיטות שהבדיקה זמנה הוא בצה"כ, ולא רק לשיטות שבדיקת חמץ היא לפני צה"כ, ע"ד שכתב המג"א: 'כאן נ"ל דזמן בדיקה הוא קודם צה"כ כמ"ש ריש הסי' (ס"ק א), ואז יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צה"כ', וביאר המחצית השקל: 'אע"ג דהבדיקה נמשכת אחר צה"כ, מ"מ כיון דחל מצות בדיקה קודם לחובת ק"ש וצריך להתחיל בבדיקה, יגמרנה ואח"כ יקרא ק"ש ויתפלל'. וראה לקמן מש"כ החק יעקב ↩

⁵ או"ח שם ס"ד ↩

⁶ שם ס"ק ה ↩

⁷ שם ס"ק ז ↩

⁸ אך ראה מ"ש אדמו"ר הזקן להשיב על זה בקו"א סי' תלא ס"ק א: 'ומש"כ החק יעקב דתדיר קודם, זה אינו, דלא אמרינן הכי אלא כששתי המצות אינן עוברות דמצוה להקדים התדיר, וכן אם שתיהן עוברות שאינו תדיר נדחה, אבל אם שאינו תדיר מצוה עוברת והתדירה אינה עוברת פשיטא דחייב לקיים שתיהן, ואין מצות הקדמת התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמרי .. כאן אם אינו בודק בתחילת הלילה ראוי לקרותו עבריין שעבר על תקנת חז"ל לפי"ד הפוסקים הנ"ל, וכמ"ש הט"ז והפר"ח .. והרי זו כמצוה עוברת כמ"ש הפר"ח' ↩

⁹ שו"ת כלל יד סי' ג ↩

¹⁰ הל' בדיקת חמץ ↩

¹¹ שם ס"ק ח ↩

¹² מחז"ב שם ס"ק ג ↩

¹³ הזכירו שם לפני כן: 'והגאון מהר"ר יהושע שפירא בשיטתו על פסחים הנקרא חידושי מהרי"ש בשו"ת שבסופו' ↩

¹⁴ או"ח שם ס"ק ו ↩

[ז] (הלכה 1055)

בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו האחרונים האם בדיקת חמץ קודמת לקריאת שמע ותפלת.

שאלה: מה דעת אדמו"ר הזקן? (2)

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן בסי' תלא סעיף ו: 'ואעפ"י שעדיין לא קרא ק"ש של ערבית וק"ש היא מצות עשה של תורה וגם היא תדירה בכל יום ויום ב' פעמים וכל התדיר מחבירו קודם את חבירו אעפ"כ צריך להקדים את הבדיקה לפני ק"ש ותפלה לפי שהיא מצוה עוברת שאם לא יבדוק מיד בצאת הכוכבים הרי הוא נקרא עובר על תקנת חכמים אבל בק"ש אעפ"י שמצוה מן המובחר לקרותה בתחלת הלילה מ"מ אינו נקרא עובר על תקנת חכמים אא"כ קורא אותה אחר חצי הלילה כמשנ"ת בסי' רל"ה'¹.

ובסעיף ז כתב: 'במה דברים אמורים במי שרגיל להתפלל ק"ש ותפלה של ערבית כל השנה בתוך ביתו אבל מי שרגיל להתפלל כל השנה עם הצבור מבעוד יום² ועכשיו לא התפלל עמהם יקרא ק"ש ויתפלל מיד בצה"כ³ ואח"כ יבדוק דכיון שאינו רגיל כל השנה להתפלל ערבית בביתו יש לחוש שמא ע"י טרדתו והשתדלותו בבדיקת החמץ ישכח על ק"ש ותפלה'⁴.

ובסעיף ח כתב: 'וכל זה בתפלת יחיד אבל אם יש עשרה שמתפללים ערבית בזמנו דהיינו צאת הכוכבים יתפללו מיד בצאת הכוכבים ואח"כ ילכו לבתיהם לבדוק החמץ שאם ילכו לבדוק קודם תפלת ערבית יהיה טורח לקבצם אח"כ להתפלל בעשרה ותתבטל מצות תפלת הצבור לגמרי⁵ מחמת הקדמת הבדיקה אבל אם יתפללו בעשרה קודם הבדיקה לא תתבטל מצות הבדיקה לגמרי'.

> א"כ ראינו בדברי אדמו"ר הזקן שכאשר יש לו את האפשרות לבדוק בזמן, עקרונית צריך להקדים את הבדיקה לקריאת שמע ותפילה, אמנם במצבים שיש חשש שישכח (כיון שרגיל להתפלל במנין, ועכשיו לא מתכונן), או לצורך מנין יתפלל לפני הבדיקה⁶.

שאלה: כיצד מנהג חב"ד למעשה?

תשובה: הרבי הריי"צ⁷ מספר על הנהגת אביו אדמו"ר הרש"ב: 'בין הערביים י"ג ניסן .. נכנס לדירת כבוד א"ז הרבנית הצדקנית זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע וישב בחדר היוצא להחצר, לא רחוק מהחלון (לחכות על ביאת הרב לסדר מכירת החמץ, להתפלל ערבית, ולהתחיל בבדיקת חמץ)'⁸.

ולגבי הנהגת הרבי הריי"צ כתב הרבי⁹: 'במענה למכתבו מיום השני בו שואל למנהג אנ"ש בהנוגע לזמן בדיקת חמץ, כשמתפללים ערבית ביחידות, ראיתי מנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שהי' בודק בין מנחה לערבית, ומתפלל ערבית לאחר הבדיקה'.

אמנם בספר היום יום¹⁰ הובא בספר המנהגים¹¹ כותב: 'בדיקת חמץ אחר תפלת ערבית'.

וביאר במכתב¹²: 'העתקתי ב'היום יום' ע' מ"ה שבדיקת חמץ היא לאחר תפלת ערבית - סתם. ומקשה שבשו"ע יש בזה חילוקים. הנה, ככתוב בהקדמת היום יום, הבאתי שם לא דינים, אלא מנהגי החסידים המיוסדים על מנהגי הנשיאים או על הוראותיהם. והמנהג המקובל הוא כנ"ל - תמיד לאחר תפלת ערבית. וי"ל בזה כמה טעמים. והמחוור בעיני דלשיטתי' ג"כ יש כאן. כי מנהגנו להאריך ביותר בבדקת חמץ¹³ - ולא העתקתי גם זה בהיום יום, כי לא שמעתי בזה שעור מסוים. וראה בשד"ח מערכת חו"מ ס"ה סקט"ז, שהביא ממגן האלף להל' פסח סי' טו"ב, ששקו"ט בדברי אדה"ז בהנ"ל בקו"א לאו"ח סתל"א'.

> א"כ למעשה מנהג חב"ד לומר ק"ש ולהתפלל ערבית, ורק לאחר מכן לבדוק את החמץ. אך אדם המתעכב לצורך תפילה במנין מאוחר וכיו"ב, כשאין חשש שישכח אזי יבדוק מיד בזמן בתחילת הלילה.

--------------

הערות:

¹ והאריך לבאר יסוד זה בקו"א שם ס"ק א ↩

² יש שכתבו (ראה דרכי השלחן (בלינוב) סימנים ב -ד. אגורה באהלך (פרקש) ח"א סי' יד) שדברי אדמו"ר הזקן אמורים רק כאשר רגיל להתפלל מבעו"י, אבל הרגיל להתפלל בלילה, גם אם לא התפלל יבדוק תחילה. אבל לכאורה אין דבריהם מסתברים, ראשית כי קשה לדייק הלכה כאשר עיקר החשש עדיין קיים ש'יש לחוש שמא ע"י טרדתו והשתדלותו בבדיקת החמץ ישכח על ק"ש ותפלה', ובפשטות הטעם שכתב מבעו"י מכיון שבא לחדש שלמרות שרגיל להתפלל מבעו"י וממילא אצלו החשש שישכח ק"ש יותר קטן (כמבואר בסי' רסז בקו"א ס"ק א, וראה גם סי' תפט סעי' יז) כיון ש:'רגיל לעולם להתכוין לצאת בק"ש שעל מטתו', למרות זאת כאן בגלל טרדתו והשתדלותו בבדיקת החמץ ישכח ק"ש *ותפלה.* אך ודאי הרגיל להתפלל בזמן, וכעת לא מתכונן להתפלל איתם, ודאי שצריך להקדים ולקרוא ק"ש קודם. (ורק כאשר יש עשרה המתפללים ותתבטל מצות תפילה בציבור, אז יקדים את התפילה כמבואר להלן) ↩

³ כיון שהוא מתפלל ביחיד אינו רשאי לומר ק"ש ולהתפלל לפני צאת הכוכבים כמבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' צ ס"י ↩

⁴ הצמח צדק בשו"ת או"ח סי' קטז דן האם כאשר אמר ק"ש ג"כ צריך להקדים את התפילה ↩

⁵ לכאורה היה ניתן להבין ממשמעות הדברים שהמדובר הוא רק כאשר תתבטל תפילת הציבור לגמרי ולא יהיה כלל מנין, אמנם מפשטות דברי אדמו"ר הזקן באו"ח סי' צ נראה שגם ההצטרפות למנין הוא מצוה גדולה (וראה הדיון הזה בהלכה מספר 970) ולכאורה כך יש לבאר דברי אדמו"ר הזקן כאן ↩

⁶ אלא שלפי זה אם ישנו מנין קבוע של תפלת ערבית מאוחרת (ובפרט הרגיל להתפלל במנין זה), צריך הוא לבדוק בתחילת הלילה ממש, וראה לקמן ↩

⁷ אג"ק חי"ד ע' קכו ↩

⁸ ולהעיר מרשימת הרר"י לנדא אוצר מנהגי חב"ד ניסן ע' פג: '[אחר מכירת חמץ ברוסטוב שנמשכה לכניסת הלילה] הואיל [מהורש"ב] להגיד: כנראה שהיו צריכים להתפלל תחלה מעריב ואח"כ לבדוק. ושאלתי האם יכול להיות אחרת? וענה כ"ק רבינו: אלע מאל איז מען בודק פאר מעריב, אבער אז עס שוין געווארן צייט מעריב וועט מען דארפן דאוונען מעריב פריער'. [תמיד בודקים קודם מעריב, אך כשכבר הגיע זמן תפלת ערבית יצטרכו להתפלל ערבית תחילה] וצריך בירור כוונת הדברים, ואולי הכוונה שעבר זמן תחילת הלילה, ולכן כבר יש להקדים מעריב. וראה מש"כ באגורה באהלך שם ע' מז ↩

⁹ לקו"ש חי"ז ע' 434 ↩

¹⁰ יד ניסן ↩

¹¹ ע' 37 ↩

¹² אג"ק ח"ב ע' שדמ ↩

¹³ ראה הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ע' ב פסקא ד"ה בדיקת חמץ. סה"ש תרח"ץ ע' 265. תו"מ תשמ"ט ח"א ע' 247 ↩

[ח] (הלכה 1056)

שאלה: האם שיעור קבוע מותר לפני בדיקת חמץ? (1)

תשובה: כתב הרב אליהו בן חיים [הראנ"ח] בשו"ת מים עמוקים¹: 'עוד נשאלתי .. אם י"ל גם בחכם המלמד לקהל פסק ערב ובקר שבלילה הזה לא יקבע למוד. נראה שלא אמרו כן אלא במי שיושב ולומד בביתו שאינו מוכרח לקום ממקומו דחיישינן דילמא מימשכא ליה שמעתתא וכו' אבל בלמוד כזה שלומד בביהכנ"ס ודעתו לשוב לביתו אין לחוש דלמא ממשכא וכו'. כיוצא לזו כתב ר"י ז"ל בברכות על דברי רש"י ז"ל שכתב שאסור ללמוד בבקר קודם התפלה, וכתב עליו ר"י י"ל שלא אמר רש"י ז"ל אלא למי שהוא מתפלל בבית מדרשו אבל מי שהולך בבהכנ"ס ללמוד לא. עוד מטעם אחר שכתב ה"ר יונה בלמוד הבוקר שלא אמר כן אלא בלימוד עצמו מפני שיכול לקיים המצוה ואח"כ הלמוד, אבל בלמוד הרבים לא והכא נמי כיוצא לזו. אבל אין לומר שלא יאמרו לא ליפתח בעדניה אלא בצורבא מרבנן שיושב ומעיין דחיישינן דלמא ממשכא ליה שמעתתא אבל במי שמלמד אחרים פסקי הלכות שגלויים וידועים לפניו לא חיישינן וכל שכן ברבים דלא חיישינן שימשכו כולם אחר הלימוד וישכחו המצוה כמו ביחידים, דהא בההיא דרבי יהודה הנשיא שהיה מלמד לתלמידיו קודם התפלה שכתב ה"ר יונה בברכות לא מצא מקום להתרו אלא משום דהויה מצוה דרבים ומצוה עוברת אע"ג דהתם נמי הוו שייכי הני טעמי דבלמוד הפסק לקהל'.

> א"כ לדעת הראנ"ח חכם המלמד שיעור של הלכה פסוקה בבית הכנסת רשאי ללמד גם בערב בדיקת חמץ, ונימק את היתרו בכך א) שהלימוד הוא בבית הכנסת ולא בבית אין את החשש שימשך כיון שדעתו לשוב לביתו. ב) שהאיסור הוא ללומד בפני עצמו, שיכול ללמוד גם אחרי הבדיקה, משא"כ כאן יתבטל הלימוד בכלל.

הכנסת הגדולה² הביא את דבריו, והעיר: 'ורבינו ב"י ז"ל בכס"מ פ"ב מהל' חמץ ומצה כתב, שדעת הרמב"ם ז"ל דאפילו קביעות מדרש ברבים אסור להתחיל. ואפשר דלא פליגי, שרבינו ז"ל מדבר בקביעות מדרש שאין לו עת קבוע ללמוד, והראנ"ח ז"ל מדבר בחכם הלומד פסק בקהל ערב ובקר, שיש לו עת קבוע ללמודו ויש קבע לקריאתו. וכן עשיתי מעשה פה תירי"א יע"א, והורתי למלמד לקהל בכל לילה עין יעקב שילמוד בליל ערב פסח כמו בשאר לילות, עפ"י הוראת הראנ"ח ז"ל. ועוד אני אומר, דלא אסר רבינו ז"ל קביעות מדרש ברבים אלא בחכם הלומד בביתו לרבים לבני שכונתו, או שלומד בקהל וביתו וגם בית הרבים השומעים אותו הם בשכונת הקהל, וכשהולכים לביתם אין דרך רשות הרבים מפסקת. אבל בלומד בקהל, וביתו רחוק מן הקהל שאי אפשר להתעכב שם זמן רב, מפני פחד הסובבים בעיר שמסבבים לתפוס היוצא מפתח ביתו אחר זמן המוגבל, מותר להתחיל, דלא חיישינן דילמא ממשכא שמעתתא, כיון שהוא צריך לקום ללכת בביתו קודם זמן הפחד. והוא הדין נמי אם השומעים ביתם רחוק מבהכנ"ס, דאף שהחכם ימשוך בהלכה, השומעים שרוצים ללכת לביתם יזכירוהו ויאמרו לו שיפסיק'.

> א"כ לדעת כנה"ג היתרו של הראנ"ח מבוסס גם על כך ששיעורו של החכם הוא שיעור קבוע, ועפי"ז התיר ללמוד שיעור קבוע של עין יעקב. ועוד כתב להתיר שיעור במקום ובאופן שבודאי יצטרכו לסיים את השיעור (מפני המרחק או הפחד).

המגן אברהם³ הביא את דברי הראנ"ח וכתב: 'ונראה לי דדוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול, אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למיגזר דילמא ממשכא לי' שמעתא ואתא לאימנועי ממצוה שישכח אח"כ מלבדוק'.

אמנם הפר"ח⁴ חלק על היתרו של הראנ"ח: 'ומ"מ נראה לי שמטעם אחר ראוי למחות בחכם המלמד פסק משום דמשמע לי מדברי הרמב"ם דהא דאמרינן בגמרא דילמא אתי לאמנועי ממצוה לאו למימרא דחיישינן לדילמא ישכח ולא יבדוק, דכיון דאית ליה זמן כל הלילה לא חיישינן להכי, אלא היינו לומר שימנע מעיקר המצוה לבדוק בתחילת הלילה שיש קצת אור וכפירוש הראב"ד, ולהכי פירש דהאי צורבא מרבנן לא ליפתח מיירי בסוף יום י"ג דאי בתחילת ליל י"ד פשיטא דאסור דהא ממנע ממצוה, ומאי האי דקאמר דילמא ממשכה ליה שמעתתא דבלאו הכי הרי מפסיד עיקר המצוה שהיא הבדיקה כשיש אור היום, וזהו שדקדק הרב ז"ל בלשונו דכתב וימנע מבדיקת חמץ בתחילת זמנה ולא כתב שימנע מהבדיקה לאור הנר או שימנע לגמרי מהמצוה, אלא ודאי כדאמרן. ולפי"ז ניחא טפי הא דחיישינן הכא בלימוד דדילמא ממשיך מאי דלא חיישינן בעלמא משום דבזמן מועט כל כך דהוי עיקר המצוה דהיינו בתחילת הלילה חיישינן'.

> כלומר לדעת הפר"ח עיקר הבעיה היא לא החשש שישקע בתלמודו וישכח לבדוק חמץ, אלא שיפסיד את עיקר המצוה שהוא מיד בתחילת הלילה כשעוד יש קצת אור.

וכ"כ עוד אחרונים⁵ בדעת הט"ז כמ"ש המחצית השקל⁶: 'אבל מדברי הט"ז ס"ק ב משמע דגם כהאי גוונא אסורא [איכא], דצריך שלא יעבור התחלת זמן בדיקה, ועיין בפר"ח'.

וכ"כ הר"י מליסא במקור חיים⁷: 'אכן במה שהקיל במג"א באומר דבר הלכה בבהכנ"ס לפ"ד הט"ז דנתקן בתחלה יש להחמיר'.

> א"כ ראינו שנחלקו האחרונים האם מותר ללמוד בבית כנסת שיעור הלכה קבוע בלא פלפול, מצד שאין חשש שהלימוד ימשך וישכח את הבדיקה, או שכל לימוד אסור כיון שחייבים לבדוק מיד בתחילת הזמן, בהלכה הבאה נראה את הכרעת אדמו"ר הזקן

הערות:

¹ ח"ב סי' עט ↩

² הגה"ט או"ח סי' תלא אות ב ↩

³ שם ס"ק ה. הובא בחק יעקב ס"ק ו, וכ"כ הא"ר ס"ק ח ↩

⁴ שם ס"ב ↩

⁵ ראה משנ"ב שעה"צ ס"ק ז: 'והפר"ח מפקפק עליו עיי"ש משום לא פלוג, וגם דהא עכ"פ מתרחק מתחלת הזמן שהוא בתחלת הלילה, וכן נראה מהרמב"ם, וכן מוכח מהט"ז ובית מאיר, מ"מ יש להקל בחצי שעה שקודם הזמן' ↩

⁶ שם ס"ק ה ↩

⁷ שם ביאורים ס"ק ב ↩

[ט] (הלכה 1057)

שאלה: האם שיעור קבוע מותר לפני בדיקת חמץ? (2)

תשובה: בהלכה הקודמת ראינו שנחלקו האחרונים האם מותר ללמוד בבית כנסת שיעור הלכה קבוע בלא פלפול, מצד שאין חשש שהלימוד ימשך וישכח את הבדיקה, או שכל לימוד אסור כיון שחייבים לבדוק מיד בתחילת הזמן.

כתב אדמו"ר הזקן¹: 'וכן במקומות שיש חבורות שיש להם שיעור קבוע ללמוד הלכות פסוקות בבהכ"נ אחר התפלה אל יבטלו למודם בלילה זו מחמת בדיקת חמץ שהרי אפשר לבדוק אח"כ ולא תתבטל מצות הבדיקה לגמרי ואין לחוש שמא ימשכו בלמודם עד שישכחו חובת הבדיקה שהרי מוכרחים הם לבוא אל בתיהם ללון שבוודאי לא ילינו בבית הכנסת וכשיבא כל אחד מהם לביתו יזכור חובת הבדיקה. במה דברים אמורים כשעוסקין בדבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפילו בבית הכנסת שיש לחוש שמא ימשוך כל כך בפלפול עד שיהיה לבו טרוד באותו פלפול וישכח חובת הבדיקה אף בבואו לביתו'.

> א"כ אדמו"ר הזקן פסק להלכה כדברי הראנ"ח והמגן אברהם.

אלא שדנו האחרונים שלכאורה יש בדבריו סתירה, שהתיר את השיעור בהלכה כדברי הראנ"ח והמג"א למרות שפסק² כהפר"ח שזמן הבדיקה הוא מיד בתחילת הלילה כשיש קצת אור?

בשו"ת אלף המגן (רובינשטין)³ כתב: 'ואדרבה תימא לפענ"ד הקצרה על הגאון ז"ל הנ"ל אחר שהאריך שם לחזק יסוד הפירוש של הט"ז ופר"ח הנ"ל דעיקר תקנת חכמים הוא בזמן כניסת הלילה וכשעבר זמנה ולא בדק הרי הוא עובר על תקנת חכמינו ז"ל ורשאי לקרותו עבריין יעוש"ה, והרי לפי סברא זו כתב הפר"ח בעצמו דליתא לדינא דמוהראנ"ח הנ"ל וכמו שהבאתיו לעיל בס"ד ושכן הסכים המחה"ש ומקו"ח הנ"ל, וא"כ הגאון זצ"ל בשו"ע שם ס"ט העתיק לדינא דין דמוהראנ"ח וא"כ הרי הוא כסותר דברי עצמו אהדדי, ואף שהוסיף בלשונו ז"ל דהטעם שלימוד יתבטל לגמרי משא"כ הבדיקה לא תתבטל לגמרי דהרי ידבוק עכ"פ כשיבא כל אחד מהם לביתו יעו"ש, מ"מ זה אינו מספיק עדיין דהאמת שהמג"א כתב כן טעם זה בסוף ס"ק ז אך אינו ראי' מהמג"א דס"ל כפי' הט"ז ופר"ח הנ"ל, במה שכתבו דעיקר התקנה הי' דוקא בתחילת הלילה, דהרי המג"א י"ל דס"ל דבדיקה הוי כמו ק"ש דערבית ושאר מצות דמצוה מן המובחר בתחילת צה"כ ובדיעבד כל הלילה זמנה אבל לא שיהי' רשאי לקרותו עבריין אם לא בדק בכניסת צה"כ דוקא בעבור שעובר על תקנת חז"ל, והרי תראה שהפר"ח עצמו לא הסכים לחילוק זה בכדי ליישב דעת הראנ"ח משום דלסברתו שכן הי' עיקר תקנת חכמים בכניסת הלילה דוקא א"כ כל ביטול תורה הוי ביטול לגמרי דכל רגע ורגע הוי חיוב פרטי ומיוחד לזה, ואפ"ה עקרו חז"ל בשביל תקנתם לת"ת, א"כ ה"ה בת"ת של חבורה ראוי לבטל וכמו שהסכימו האחרונים ז"ל, וזה ברור לפע"ד'.

אמנם בשו"ת בית א"ב (יודעלאוויץ)⁴ הצדיק את פסק אדמו"ר הזקן, וכתב: 'גם בדין הראנ"ח במקומות שיש חבורות שיש להם שיעור קבוע ללמוד הלכות פסוקות בבהכנ"ס אחר התפלה דפסק דמותר ללמוד, והפר"ח כתב דלהראב"ד והרמב"ם דהבדיקה הוא בתחלת הלילה אסור אפי' בכה"ג דלא כהראנ"ח. ויש לתמוה על הרש"ז דהחזיק בשיטה זו ופסק כהראנ"ח. אולם לענ"ד נכון בזה פסק הרש"ז ז"ל דאע"ג דעיקר זמן הבדיקה הוא בתחלת הלילה והוי מצוה עוברת, מ"מ כיון דאם לא ילמדו כעת יתבטל השיעור דהא טורח הוא לקבצם אח"כ כמ"ש גבי תפלת צבור וא"כ גם הלימוד הוי מצוה עוברת, והיכא דשניהם שוים שוב אמרינן תדיר קודם וראוי שלא לבטל השיעור, וביחיד אף כי יש לו שיעור קבוע אסור ללמוד דהא יכול ללמוד אח"כ משא"כ בצבור בבהכנ"ס. והרמב"ם דאוסר מדרש י"ל דמיירי היכא שלומד עם אחרים בביתו וכולם ילינו תמיד אצל החכם וכה"ג דלא יתבטל השיעור דאפשר ללמוד אח"כ, וכתי' הא' בכס"מ דקמ"ל מדרש דהו"א דלא גזרו משום דרבים מדכרי אהדדי ולא כתי' הב' בכס"מ וא"כ הרמב"ם והראנ"ח לא סתרי אהדדי, וא"ש'.

וכן מבואר בתהלה לדוד⁵ שכתב לבאר את דברי המגן אברהם: 'ואפ"ל דגם המג"א ס"ל דהבדיקה הוי כמצוה עוברת, ולכן בדליכא אחר בדיקה קודמת לתפלה אף דס"ל דאסור ללמוד משהגיע זמן ק"ש, ומה שהתיר אמירת הלכה, דגם אמירת הלכה הוי מצוה עוברת, ודמי למתפללים בצבור שכתב המג"א סוס"ק זה, וכן הסכים הרב ז"ל הכל לדעת אחת'.

כלומר הגם שהבדיקה זמנה עוברת, אבל גם הלימוד של הרבים הוי מצוה עוברת, ודינו כמו תפלת ערבית של הציבור שקודמת לבדיקה⁶.

> א"כ למעשה מותר ללמוד אפילו אחרי התפלה שיעור שהוא קבוע בהלכות פסוקות [ולא בפלפול] אפילו אם תתעכב הבדיקה.

--------------

הערות:

¹ או"ח סי' תלא סעיפים ט-י ↩

² שו"ע שם ס"ה. [ראה הלכה מספר 1050] ↩

³ ח"א סי' טו ↩

⁴ קמא סי' סג ע' 173 ד"ה גם ↩

⁵ הל' פסח סי' ו ↩

⁶ בטעמי השלחן (אשכנזי) ע' קנד כתב לבאר שההיתר למסור את השיעור בהלכה היא מצד שני פרטים, א) שהלימוד הוא ברבים ע"ד תפלה בצבור, ב) הוא קבוע בכל לילה, ובגלל ב' הטעמים יחדיו כתב שלא יבטלו הלימוד, כיון שסו"ס בדיקת חמץ לא תתבטל לגמרי, משא"כ הלימוד ↩

[י] (הלכה 1058)

למדנו בהלכות הקודמות שאסור ללמוד או לאכול וכיו"ב לפני בדיקת חמץ.

שאלה: מה הדין במקרה שהתחיל לעשות את הדברים האלו לפני הזמן, האם צריך להפסיק? (1)

תשובה: כתב הטור¹: 'וכתב ה"ר יונה שאם התחיל ללמוד מבעוד יום שאין צריך להפסיק², ונ"ל דכיון שהטעם משום שלא יטריד בלימודו וישכח מלבדוק אין חילוק ואפילו אם התחיל כבר פוסק'³.

ובביאור דברי הרבינו יונה כתב הבית יוסף: 'נראה שלמד כן מלישנא דאביי דאמר לא ליפתח משמע שאינו אסור אלא שלא יתחיל משחשכה, אבל אם התחיל מבעוד יום אינו חייב להפסיק משתחשך דאל"כ הכי הו"ל האי צורבא מרבנן דגריס וחשכה ליל ארבעה עשר מפסיק, ומה שהקשה רבינו דכיון שהטעם משום שלא יטריד בלימודו וכו'. י"ל שמאחר שדבר זה מידי דרבנן הוא מסתיינהו דליגזרו דלא ליפתח בעידניה, אבל לא להחמיר עליו לומר שיפסיק מדברי תורה כשתחשך מאחר שכבר התחיל בהיתר'.

והב"ח⁴ כתב: 'ומה שהקשה רבינו ע"ז יש לתרץ⁵ דסבירא ליה לר' יונה דאם התחיל בהיתר אפילו בדאורייתא אין מפסיקין .. והוא הדין נמי בדיקת חמץ, ולפי"ז הוא הדין באכילה נמי אי"צ להפסיק ולא נקט לימוד אלא לפי שנמשך אחר לשון אביי שלא הזכיר כי אם הלימוד. ומ"מ לפמ"ש בסמוך דבבדיקת חמץ יש לחוש יותר שמא ישכח אפשר גם בענין ההפסקה אפשר דלא התירו רבותינו בהתחיל בהיתרא אלא בק"ש ותפילה וקידוש שהוא תדיר משא"כ בדיקת חמץ דקרוב לודאי שישכח מלבדוק ולפיכך יש להפסיק אפילו מן הלימוד כמ"ש רבינו וכל שכן באכילה, ואע"ג דמדינא נראה כדברי ה"ר יונה ראוי לחוש לדברי רבינו שמחמיר וכ"כ בהגהת שו"ע דלא כב"י'.

> א"כ נחלקו הראשונים במי שהתחיל ללמוד לפני החצי שעה האם צריך להפסיק או לא.

להלכה כתב המחבר⁶ כדברי רבינו יונה: 'ואם התחיל ללמוד מבעוד יום, אין צריך להפסיק'.

והרמ"א בהג"ה כתב כדברי הטור: 'ויש אומרים שצריך להפסיק, וכן נראה לי עיקר'. וביאר הלבוש⁷: 'שעשו חז"ל חיזוק לדבריהם'⁸.

אמנם בדעת רבינו יונה והמחבר כתב הט"ז⁹: 'ונ"ל דגם רבינו יונה לא התיר בזה אלא ביש לו שיעור קבוע כיון שיש קצבה עכ"פ אלא דיש חשש הרחק' מביאתו לא גזרו חכמים כל שהתחיל בהיתר קודם זמן ביאת האדם לביתו אבל בלא שיעור קבוע מודה להטור דצריך להפסיק וכמ"ש לענין תפלת ערבית בסמוך אבל לאכילה פשיטא צריך להפסיק אפי' לדיעה זו מטעם שזכרנו שאין קבע לאכילה'¹⁰.

והמגן אברהם¹¹ כתב: ואם התחיל ללמוד. משמע דמדבר הרשות לכו"ע פוסק'¹².

אמנם החק יעקב¹³ חלק וכתב: 'דדוקא גבי לימוד יש לחוש יותר כיון דאין קץ וסוף ללימוד תורתינו, וראוי לקיים והגית בו יומם ולילה, על כן ראוי לחוש יותר שמא ימשוך זמן רב, ואף אם התחיל פוסק לדעת הטור, דהלא סוף כל סוף יפסיק בלימודו לבסוף שלא יעבור זמן תפלה או בדיקתו. משא"כ במלאכה וכהאי גוונא, כיון דיש קץ וסוף לכל הדברים, אף אם ימשך זמן מה לא (אטרחהו) חכמים לפסוק באמצע מטעם שמא ימשך, דאולי יגמור ואח"כ יתפלל, כיון שיש שהות להתפלל, כמבואר לעיל סי' רל"ב'.

וכתב האליה רבה¹⁴: 'דעת כל האחרונים דהוא הדין התחיל לאכול ומלאכה. וחק יעקב האריך וחילק דוקא גבי לימוד כיון דאין סוף לתורה חיישינן שמא ימשוך, אבל במלאכה ואכילה אין מפסיקין. ולענ"ד להחמיר כאחרונים הנ"ל. ועוד תימא דהא בש"ס לא נזכר אלא איסור לימוד בלבד. וכתב אגודה¹⁵ ומגיד¹⁶ וכלבו¹⁷ ושאר פוסקים דלמדינן איסור אכילה ושאר דברים במכל שכן מלימוד. ואפשר דס"ל דלכתחילה לימוד עדיף, ולהפסקה אכילה ומלאכה עדיף, והוא דחוק. ואכתי תיקשי מנ"ל ללמוד זה מזה'.

אמנם מי שהתחיל בלימוד או במלאכה אחרי שהגיע צאת הכוכבים כתב המג"א¹⁸: 'משמע דאם התחיל בלילה באיסור לכו"ע פוסק דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כ"ז שלא ביטל¹⁹ וקי"ל דבדבר דאורייתא פוסק כמ"ש סי' רל"ה, ע' בראב"ח ח"א סי' מ"ח'.

אמנם הפרי חדש²⁰ כתב: 'ולפי"ז יראה דאפילו אם התחיל באיסור אי"צ להפסיק, והאי דנקט ה"ר יונה שהתחיל ללמוד מבעוד יום דמשמע שאם התחיל ללמוד משחשכה שמפסיק, ליתא, דהוא הדין אפילו אם התחיל באיסור ודבר בהווה, דלאו אורחא דצורבא מרבנן לאתחולי באיסור, אי נמי אפשר דסבירא ליה לה"ר יונה כמ"ש לעיל בשם הראב"ד שעיקר הבדיקה צריך לעשותה עם אור היום וא"כ נאסר הלימוד גם מבעוד יום קצת ..'.

> א"כ ראינו שנחלקו הראשונים ובעלי השו"ע האם אדם שהתחיל בהיתר צריך להפסיק, וכתב הט"ז שגם לדעת רבינו יונה והמחבר שכתבו שאי"צ להפסיק זהו רק בשיעור קבוע, והמג"א כתב שגם לשיטתם בדבר הרשות צריך להפסיק. ולדעת החק יעקב גם לדעת הטור והרמ"א מפסיק רק מלימוד אבל משאר דברים אי"צ להפסיק. ועוד כתב המג"א שמי שהתחיל באחד מהעיסוקים אחרי צאת הכוכבים לכו"ע פוסק, והפר"ח חולק. בהלכה הבאה נראה עוד פרטים בכך ואת שיטת אדמו"ר הזקן

--------------

הערות:

¹ או"ח סי' תלא ↩

² וראה כנה"ג הגה"ט או"ח סי' תלא אות ג שהביא מהראנ"ח ח"א סי' מח שהסתפק: 'אפשר דאפילו התחיל באיסור אחר זמן הבדיקה אי"צ להפסיק, ואפשר דמשום דבדיקת חמץ מצוה היא, אם התחיל באיסור, מפסיק' ↩

³ וראה מ"ש הדרישה שם אות ג. והט"ז שם ס"ק ד ↩

⁴ שם אות ה ↩

⁵ וראה מג"א שם ס"ק ח ↩

⁶ שו"ע או"ח סי' תלא ס"ב ↩

⁷ שם ס"ב ↩

⁸ ראה א"ר שם ס"ק ט ↩

⁹ שם ס"ק ג ↩

¹⁰ אך בנהר שלום (שם ס"ק ד) כתב: 'ולענ"ד נראה דאע"ג דלשון הטור ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד לא ילמוד ועלה כתב דעת הרר"י שאם התחיל ללמוד מבעוד יום שא"צ להפסיק מ"מ דעת הר"ר יונה שלא להפסיק אפילו אם עוסק בדבר שאין לו שיעור קבוע וכן משמע מלשון השו"ע' ↩

¹¹ שם ס"ק ו ↩

¹² ראה מה שתמה הבגדי ישע שם. אך המחצית השקל כתב לבאר: 'מדפתח במלאכה ואכילה ולימוד שכולם אסורים, וסיים בלמוד גרידא דקתני ואם התחיל ללמוד כו' ושביק אכילה ומלאכה, אלא ע"כ דבדבר הרשות פוסק' ↩

¹³ שם ס"ק ח ↩

¹⁴ שם ס"ק ט ↩

¹⁵ פסחים סי' ג ↩

¹⁶ הל' חמץ ומצה פ"ב ה"ג ↩

¹⁷ סי' מח ↩

¹⁸ שם ס"ק ז ↩

¹⁹ ראה מ"ש במור וקציעה. וראה מה שהסתפק המחצית השקל ↩

²⁰ או"ח שם ס"ב ↩

[יא] (הלכה 1059)

דין בהתחיל בהיתר (2)

ראינו בהלכה הקודמת שנחלקו הראשונים ובעלי השו"ע מה הדין בהתחיל בהיתר, וכן את מחלוקת הפוסקים האם לפוסקים שצריך להפסיק זה רק בלימוד או גם בשאר דברים.

שאלה: לפוסקים שגם כשהתחיל ללמוד לפני הזמן צריך להפסיק האם זה גם במקרה שהתחיל לפני החצי שעה שלפני זמן הבדיקה?

תשובה: כתב המגן אברהם¹: 'ולי נראה דמ"ש ואם התחיל מבעוד יום מיירי חצי שעה סמוך לערב דהתחיל באיסור ולכן צריך להפסיק, והרב בית יוסף ס"ל דא"צ להפסיק דס"ל דלא הוי דאורייתא דהרי עדיין לא הגיע זמן ביעור חמץ'.

אך החק יעקב² חלק עליו וכתב: 'ללמוד מבעוד יום. דהיינו התחיל בהיתר, כמ"ש הב"י (ודלא כמגן אברהם ס"ק ח שכתב דמיירי בהתחיל באיסור, דהיינו חצי שעה קודם לילה, ודברים אלו דחוים הם כמ"ש לעיל ס"ק ה', ע"ש)'.

ולהלכה כתב אדמו"ר הזקן³: 'ואפילו אם היה עוסק באחד מכל הדברים הללו⁴ קודם שהגיע זמן הבדיקה חייב להפסיק כשיגיע זמנה אפילו היה עוסק בהיתר דהיינו שהתחיל לעסוק קודם חצי שעה לפני צאת הכוכבים ואפילו הוא עוסק בתלמוד תורה שאם לא יפסיק לבדוק מיד בתחלת כניסת הלילה אע"פ שיבדוק אח"כ הרי זה מבטל תקנת חכמים שתקנו לבדוק בצאת הכוכבים מיד כשיש עדיין אור היום קצת'.

ובקונטרס אחרון⁵ אדמו"ר הזקן ביאר את הדברים:

א) את יסוד הדין מדוע באמת גם במקרה שהתחיל בהיתר צריך להפסיק בין לימוד תורה ובין דברי רשות [ולא כדברי החק יעקב שכתב שבדברי הרשות אי"צ להפסיק]: 'אלא ודאי דכל המצות הקבועים להם זמן עפ"י התורה או עפ"י חכמים כגון תפלה כנגד תמידין כיון שיש לסוף זמן עשייתה זמן קבוע כגון חצות לתפלת השחר, צאת הכוכבים לתפלת המנחה אין צריך לקבוע זמן לתחלת עשייתן שיעשו אותן דוקא בתחלת זמנן, דכיון שיש לסוף עשייתן זמן קבוע לא אתו למיפשע, אבל בדיקת חמץ שאי אפשר לקבוע זמן לסופה שהרי עד סוף הפסח חייב לבדוק כמשי"ת בסי' תל"ה, לכך הוצרכו לתקן זמן קבוע לתחילתן דהיינו שחייבים כל ישראל להתחיל הבדיקה בזמן ידוע, וכיון שאין לבדיקה זמן מצד עצמה כמו בתפלה וקריאת שמע תקנו לה חכמים זמן, והיינו הקדמת זמן זריזין לפי הס"ד. וכיון שקבעו זמן א"כ מי שאינו בודק בתחלת זה הזמן אינו נקרא עצל אלא נקרא עבריין שעבר על גזירת חכמים והוא הדין והוא הטעם לפי המסקנא. ומהאי טעמא אם התחיל בהיתר נמי פוסק כמ"ש הפרי חדש. ואין חילוק בין לימוד לשאר דברים, וכן הוא דעת הב"ח והמג"א והעולת שבת שלא לחלק ביניהם, וכן הוא בט"ז בהדיא, דלא כחק יעקב. ולפי דבריו לא היה ראוי לאסור למי שיש לו שיעור וקצבה ללמוד פרק אחד דדמי למלאכה ושאר דברים שיש להן קץ ולא אטרחוהו להפסיק באמצע דאולי יגמור ואח"כ יבדוק כמבואר בדבריו ע"ש, ודעת יחיד היא זו, והפך מזה מבואר בכל האחרונים, ובגמרא דאמרינן דילמא מימשכא ליה כו' משמע שיש לו שיעור קבוע וחיישינן דילמא כו' כדפרש"י. ואין לומר דוקא בלימוד חיישינן לאימשוכא, א"כ היאך כתבו המ"מ והב"י דאיסור אכילה אתי במכל שכן מלימוד ע"ש'.

ב) בהמשך הקו"א מבאר אדמו"ר הזקן את הכרעתו כאן בהלכה במחלוקת הנוספת שבין המגן אברהם לחק יעקב וז"ל: 'ועיין במג"א שמחלק בין קודם חצי שעה כו', והחק יעקב חולק עליו, וכן משמע לשון הטור⁶ ושו"ע ורמ"א ולבוש וב"ח ועולת שבת והפרי חדש והט"ז, עי' היטב בדבריהם ותמצא מבואר כמ"ש החק יעקב, וכן הוא בהדיא בט"ז בסוף סי' תרנ"ב ע"ש (ועוד דבסי' רל"ה ס"ב משמע דתוך חצי שעה נקרא התחיל בהיתר, דלא כמשמעות הר"ן שם) וכן עיקר'.

> א"כ לשיטת אדמו"ר הזקן גם מי שהתחיל ללמוד תורה או שאר דברים עוד קודם לחצי שעה שלפני צאת הכוכבים, צריך להפסיק כשמגיע זמן הבדיקה.

הערות:

¹ סי' תלא ס"ק ח ↩

² שם ס"ק ח ↩

³ שו"ע סי' תלא ס"ו ↩

⁴ בכת"י של שו"ע אדמו"ר הזקן נכתב: 'וכל שכן בשאר דברים שאסרו חכמים אם התחיל אפילו בהיתר פוסק' ↩

⁵ ס"ק א ↩

⁶ וראה מ"ש שם בהג"ה לגבי דעת הטור ↩

[יב] (הלכה 1060)

שאלה: האם מועיל לשים שומר כדי ללמוד תורה?

תשובה: כתב בנחלת צבי¹: 'ונלע"ד שאם אמר לחבירו שיזכיר לו הבדיקה כשתחשך מותר ללמוד, כמו שהתירו חכמים ללמוד בליל שבת אצל נר אם אומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה כדלעיל סי' רע"ה'.

והביאו העטרת זקנים²: 'ועכ"פ נראה לי שאם אמר לחבירו שיזכירהו הבדיקה כשתחשך מותר לו ללמוד, כמו שהתירו החכמים ללמוד בליל שבת אצל הנר אם אומר לחבירו תן דעתיך עלי שלא אטה, וכ"כ [נחלת צבי]'.

וכ"כ האליה רבה³: 'כתב הנחלת צבי נ"ל שאם אמר לחבירו שיזכיר לו הבדיקה כשתחשוך מותר ללמוד'.

וכתב אדמו"ר הזקן⁴: 'אם הוא יושב ולומד קודם צאת הכוכבים ואומר לחבירו שאינו לומד⁵ שכשיגיע זמן הבדיקה יזכיר אותו ויפסיקו מלמודו⁶ הרי"ז מותר אף אם הוא תוך חצי שעה לפני צה"כ'.

> א"כ למעשה מותר לשים שומר לצורך לימוד עד צאת הכוכבים, ובתנאי שחבירו אינו לומד בעצמו

שאלה: האם מועיל לשים שומר לצורך אכילה או מלאכה?

תשובה: כתב אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון⁷: 'באלי' זוטא העתיק מותר ללמוד, משמע אבל לדבר הרשות לא מהני, וכן הוא במ"א סי' ער"ה⁸ לחד שינויא. וע"ש בט"ז⁹, וצריך לחלק¹⁰ בין זה להא דאמרינן בפ"ב דסוכה¹¹ דלא מהני מוסר שינתו לאחרים משום דערבך ערבא צריך'.

> מפשט דברי אדמו"ר הזקן כאן נראה לכאורה שפסק להחמיר שאין להתיר שומר לצורך דבר הרשות¹²

אמנם דנו האחרונים שא"כ הרי זה בסתירה לדברי אדמו"ר הזקן בהל' שבת¹³ שפסק כהט"ז ששומר מועיל גם לדבר הרשות: 'וכן אם מפלה את בגדיו והיא משמרתו שלא יטה הרי זה מותר אבל אם היא או אחר ג"כ מפלה עמו אסור שהרי כל אחד בודק במקום אחר וכל אחד טרוד בבדיקתו ואינו משגיח במעשה חבירו'.

ועל כן יש שכתבו¹⁴ לבאר שגם כוונת אדמו"ר הזקן בחלקו השני של הקונטרס אחרון כשכתב: 'וע"ש בט"ז' היא להורות שלמרות שהמג"א החמיר, אך הט"ז מקל ושכך פסק אדמו"ר הזקן עצמו, וא"כ העיקר להקל שגם בדבר הרשות מועיל שומר.

[ויש שכתבו¹⁵ שכן מוכח ג"כ מדברי הצמח צדק¹⁶ שנשאל לגבי אדם שמתכנן למכור את ביתו בי"ד ניסן לגוי, האם צריך לבדוק בליל יג שמא ישכח למכור, וכתב שם בתוך דבריו: '.. כל שכן הכא דכיון שכבר התחיל ענין המכירה מי"ג לדבר אם האינו יהודי א"כ זה האינו יהודי יזכרנו להנאתו להרויח כו' ולבי תרי לא חיישינן לשכחה כמ"ש אאזמו"ר נ"ע ססי' תל"א ..'].

> א"כ למעשה - לכתחילה אין להסתמך על שומר לגבי אכילה ומלאכה ושאר דברים¹⁷, אלא א"כ במקום צורך שאז יסמוך על הסוברים שלדעת אדמו"ר הזקן מותר שומר גם לדברי הרשות בחצי שעה שלפני צאת הכוכבים.

--------------

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' תלא ס"ק א ↩

² שם ס"ק א ↩

³ שם ס"ק ח, ובא"ז ס"ק ה ↩

⁴ שם סי"א ↩

⁵ במראי מקומות כתוב: 'עי' סי' ער"ה' ושם בס"ד כתב אדמו"ר הזקן: 'הרוצה לקרות ואומר לאחר שעמו שאינו קורא תן דעתך עלי שלא אטה הנר הרי"ז מותר לקרות ..' ↩

⁶ ראה דרכי השלחן (בלינוב) סי' ה (ופעמי יעקב ד ע' יג), וטעמי השלחן ע' קנו בהערה 184 אות ב שדנו האם מ"ש 'ויפסיקו מלמודו', הוא נתינת טעם מדוע שומר מועיל, או שיש כאן תנאי שהשומר בפועל יגש אליו ויפסיק אותו, ולפי"ז יתכן ששעון מעורר לא יעזור, אך הרבה כתבו שגם שעון מעורר הוי שומר, ובישועות חכמה סי' ע ס"ב כתב שאדרבה יש יתרון בכך שאין בזה חשש שכחה) ↩

⁷ ס"ק ב ↩

⁸ שהמחבר או"ח סי' רעה סעיפים א"ב כתב: 'אין פולין (פי' לבער את הכנים מהבגדים, תרגום בערתי הקדש פליתי), ואין קורין בספר לאור הנר .. שמא יטה ודוקא אחד, אבל שנים קורים ביחד, שאם בא האחד להטות יזכירנו חבירו. וכתב המג"א ס"ק ה: 'הקשה מהרי"ל דא"כ יהיו שנים מותרים לרכוב על גבי בהמה דאם בא לחתוך זמורה יזכירנו אחר .. ולפמ"ש בשם הב"ח לא קשה מידי דדוקא בקריאה התירו לו, *אבל במילי דרשות לא'*. וכתב הפרי מגדים: 'עיין מ"א, דמילי דרשות אפילו שנים אסור, ואפשר אפילו אחד עומד ואומר תן דעתך לא התירו אלא בלקרות' ↩

⁹ שכתב הט"ז או"ח סי' רעה ס"ק ג: 'משמע דלענין פולין אין חילוק דאפי' בשנים אסור דכל אחד שהוא מפלה ובודק אחר כנים הוא בודק במקום אחר וה"ל כמו לענין קריאה בב' ענינים אם לא שאחד מפלה והשני משמרו שזה ודאי מותר'. וכתב הפרי מגדים: 'ועיין מ"א ד' בשם הב"ח, י"ל דוקא לדבר מצוה התירו בשנים, לא לרשות. ולט"ז לרשות נמי שרי, רק אין פולין, דכל אחד מעיין בדידיה'. כלומר לדעת הט"ז לדבר הרשות מועיל שומר אא"כ שניהם יחד עסוקים בדבר הרשות ↩

¹⁰ כיון שלמעשה פוסקים שם כהט"ז להתיר שמותר ג"כ לדבר הרשות, ע"כ צריך לחלק כו'. וראה מ"ש לבאר בכל זה בטעמי השלחן ע' קנו ואילך. (וראה שו"ת בית שלמה או"ח סי' מח בהג"ה מבן המחבר) ↩

¹¹ כו, א ↩

¹² וכ"כ הישועות חכמה סי' ע ס"ב. אוצר ההלכות סי' תלא ס"ק כד ↩

¹³ סי' רעה ס"ד ↩

¹⁴ ראה משנה שלמה (גראס) סי' ל אות ג. הערות וביאורים כולל צמח צדק יא ע' נד. אגורה באהלך (פרקש) ח"א סי' טו. מכון לשבתך ח"ב סי' רעה בהלכתא גבירתא להלכה ב (ויתירה מכך כתבו בפירושים לס"ב שיתכן שלדעת אדמו"ר הזקן במסקנה גם המג"א נקט לעיקר להקל) ↩

¹⁵ ראה בהעו"ב כולל צמח צדק, ובאגורה באהלך דלעיל, ובדרכי השלחן (בלינוב) סי' ו ↩

¹⁶ או"ח סי' מז ↩

¹⁷ וראה ג"כ בדרכי השלחן שם שכתב שהגם שהעיקר כהט"ז להקל בדברי הרשות וכפסק אדמו"ר הזקן בהל' שבת, ואעפ"כ אדמו"ר הזקן החמיר קצת לגבי בדיקת חמץ ↩

[יג] (הלכה 1061)

שאלה: מה הדין מי שלא בדק חמץ בליל בדיקת חמץ, לגבי לימוד תורה ושאר דברים?

תשובה: כתב המגן אברהם¹: 'ומי שלא בדק בלילה אסור ביום עד שיבדוק'.

אמנם כתב הפרי מגדים: 'ומה שכתב מי שלא בדק בלילה אסור ביום, משמע אף בא מן הדרך ושיעור קבוע פרק אחד אסור. ולהט"ז [ס"ק] א' ב' יש להתיר זה, ועיין מ"א אות ח''.

אך האחרונים הכריעו כמגן אברהם וכמ"ש בדרך החיים² [ובמשנ"ב³]: 'מי ששכח לבדוק בלילה אסור ביום בכל הדברים האמורים לעיל עד שיבדוק (מ"א שם ס"ק ג)'.

וז"ל אדמו"ר הזקן⁴: 'ומי ששכח ולא בדק בליל ארבעה עשר ונזכר ביום ארבעה עשר הרי הוא אסור בכל הדברים הללו עד שיבדוק'⁵.

> א"כ האיסור לללמוד לאכול או לעשות מלאכה לפני בדיקת חמץ הוא גם במי שלא בדק כלל בליל בדיקת חמץ, כיון שיש עליו חובת בדיקה בכל החג.

שאלה: האם כל איסורים אלו חלים גם על שאר בני הבית?

תשובה: כתב בעולת שבת⁶: 'ואם בעל הבית וכו'. גם זה כתב הרא"ש⁷, ומשמע מלשונו דאם אין בני הבית עומדים אצלו בשעה שהוא מברך אינו יכול לשלח אותם לחדרים לבדוק. ולא ידעתי טעמו, כיון דמצוה זו מוטלת על בעל הבית'.

וכתב אדמו"ר הזקן⁸: 'חובת הבדיקה היא על בעה"ב אבל בני ביתו האוכלים משלו אין חיוב הבדיקה חל עליהם כלל (אא"כ אין האיש בביתו כמ"ש סי' תל"ו) כיון שאין החמץ שלהם'⁹.

> א"כ כל הסייגים שראינו שאסור לעשות לפני בדיקת חמץ, זהו רק על מי שחלה עליו חובת בדיקה ולא על שאר בני הבית.

שאלה: אדם שמינה שליח לבדוק עבורו האם עדיין חלים עליו ההגבלות?

תשובה: כתוב במהרי"ל¹⁰ [הובא במטה משה¹¹]: 'ואמר שאין רשאין לסעוד הלילה טרם בדיקת חמץ. וא"כ מתי שחל כן יש בכורים שצריך לבדוק הרבה חדרים ועליות בבירה גדולה ומצטערין מפני התענית דצריכין לבדוק החמץ ג"כ באותה הלילה. ואמר מהר"י [סג"ל] .. אמנם סיים דבריו ואמר לא סמיכי אנפשיה, אך אי מצטערא ליה ממציא אחד הבודק בשבילו, או יטעום טעימא בעלמא דלא שייך בה אימשוכי'.

וכ"כ המגן אברהם¹²: 'ואם קשה להם התענית יכולין לטעום קודם שיבדקו או יצוו לאחר לבדוק (מט"מ מהרי"ל)'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹³: 'אם חל ערב פסח בערב שבת מתענין הבכורות בו ביום אבל אם חל בשבת נדחה ליום ה' שלפניו ואם קשה להם התענית ביום ה' כיון שבלילה בודקין את החמץ ואין רשאין לסעוד קודם הבדיקה ויש להם הרבה חדרים לבדוק .. או יצוו לאחר לבדוק והם יאכלו'.

> א"כ מי שמינה שליח לבדוק עבורו רשאי ללמוד או לאכול ולעשות מלאכה. בהלכה הבאה נראה האם לכתחילה ראוי לעשות שליח לבדיקת חמץ

הערות:

¹ סי' תלא ס"ק ג ↩

² סי' קטו ס"ג ↩

³ סי' תלא ס"ק ה ↩

⁴ שם ס"ה ↩

⁵ כמבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' תלה סעיפים א-ב: 'מי ששכח או הזיד ולא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד לאור הנר ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ ואחר הבדיקה יבטל אם עדיין לא הגיע שעה ששית. עבר כל יום י"ד ולא בדק יבדוק בתוך הפסח לאור הנר דהיינו מתחלת ליל ט"ו עד סוף יו"ט האחרון שהוא יום אחד בארץ ישראל ובגולה ב' ימים חייב הוא לבדוק (מיד באותה שעה שנזכר עי' סי' תל"א) ככל משפטי הבדיקה שנתבאר סימן תל"ג' ↩

⁶ סי' תלב ס"ק ב ↩

⁷ פסחים פ"א סי' י ↩

⁸ סי' תלב ס"ח ↩

⁹ במראי מקומות של דפו"ר כתוב שמקור דין זה הוא משמעות הרא"ש [שם: 'ואם בע"ה אינו יכול לטרוח לבדוק בכל המקומות שבבית יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך לבדוק'] ↩

¹⁰ הל' ערב פסח [ה] ↩

¹¹ סי' תקס ↩

¹² סי' תע ס"ק א ↩

¹³ שו"ע סי' תע ס"ז ↩

[יד] (הלכה 1062)

בהלכה הקודמת ראינו שהובא בפוסקים אפשרות של בדיקת חמץ ע"י שליח

שאלה: האם אפשר לכתחילה למנות שליח או שזה פתרון רק במקום צורך?

תשובה: כתב המחבר¹: 'ואם בעל הבית רוצה, יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך ברכה שבירך בעל הבית'.

וכתב העולת שבת²: 'גם זה כתב הרא"ש³, ומשמע מלשונו דאם אין בני הבית עומדים אצלו בשעה שהוא מברך אינו יכול לשלח אותם לחדרים לבדוק. ולא ידעתי טעמו, כיון דמצוה זו מוטלת על בעה"ב ואם הוא כבר בירך למה לא יעשה שליח לבדיקה, דמה לי אם הוא בעצמו בודק או שלוחו הא בכל מקום קי"ל דשלוחו של אדם כמותו. ואפשר דלמצוה מן המובחר קאמר אבל לא לעכב דמצוה הוא שיעמדו אצלו ויענו אמן אחר ברכתו, וכ"כ במהרי"ל'⁴.

מבואר מדבריו שבבדיקת חמץ אמרינן שלוחו של אדם כמותו ככל דיני התורה, אלא שכתב המגן אברהם⁵: 'ועכ"פ גם הוא יבדוק דמצוה בו יותר מבשלוחו כדאי' רפ"ב דקידושין ועמ"ש סי' תל"א וסי' ת"ע, ובגמ' משמע דיש מקומות שנהגו לשכור מי שיבדוק'.

והחק יעקב⁶ כתב: 'יעמיד מבני ביתו. דבר בהווה, והוא הדין אחר שאינו מבני ביתו, כדאיתא בש"ס דיש מקומות ששוכרין מי שיבדוק. ועכ"פ הוא יסייע לדבר, כי מצוה בו יותר מבשלוחו'.

ועפי"ז כתב המחצית השקל⁷ שזו הסיבה שהמהרי"ל [שהובא בהלכה הקודמת] כתב את האפשרות למנות שליח רק לגבי ערב פסח שחל בשבת שאז הבכורות מגיעים לבדיקת חמץ אחרי תענית וקשה להם הבדיקה, כלומר זה היתר למקום צורך: 'אע"ג דמצוה בו יותר מבשלוחו וכמ"ש מ"א סימן תל"ב ס"ק ה', לבכורים הקילו'.

> א"כ ראינו שהגם שמן הדין אפשר לעשות שליח לבדיקת חמץ, אך כיון שמצוה בו יותר מבשלוחו לכן לכתחילה צריך שגם הוא יבדוק, ויסייע'.

שאלה: האם מצד הדין של מצוה בו צריך להשתדל לעשות את כל המצוה, או מספיק חלק מהמצוה?

תשובה: כתב הפרי מגדים⁸: 'הא דמצוה בו היינו לעשות קצת מהמצוה. וכן משמע בגמרא פסחים דף ד, ב, באתרא דיהיב אגרא כו'. והא ניחא לאינש לקיימיה בעצמו, שמע מינה כל שבדק קצת תו אין מצוה בו יותר מבשלוחו כו', כאמור'.

אך אדמו"ר הזקן⁹ כתב: 'אבל אם בעה"ב רוצה לעשות בני ביתו שלוחים לדבר מצוה שיבדקו הם הרשות בידו ויברכו הם ברכת על ביעור חמץ. ומ"מ נכון הדבר שיבדוק הוא בעצמו שכן הוא בכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו ואם אינו יכול לטרוח בעצמו לבדוק בכל החדרים ובכל המקומות יבדוק הוא חדר אחד או זוית אחת ויעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שמברך על בדיקתו ויכוין להוציאם בברכתו והם יענו אמן אחר ברכתו ויתכוונו לצאת בברכתו ויתפזרו לבדוק איש איש למקומו'.

מדבריו מבואר שלכתחילה האדם צריך לבדוק את כל הבית ולא רק להשתתף קצת כדברי הפרי מגדים דלעיל, ורק כשאינו יכול לטרוח בעצמו, יבדוק עכ"פ קצת, ואת השאר יעשו שלוחים שלו, וכ"כ במשנת אברהם¹⁰: 'אבל בשו"ע דבי רב העתיק דברי המג"א ואם אינו יכול לטרוח בעצמו לבדוק בכל החדרים משמע קצת דאפי' בעושה קצת המצוה לא מהני ומצוה בו לעשות כל המצוה, רק באינו יכול לטרוח כו' . ולפי"ז דין זה תלוי במחלוקת ג"כ שבין הח"מ והפמ"ג ובין שו"ע דבי רב בבדיקת חמץ'.

ובשו"ת מור ואהלות (פוסק)¹¹1 כתב: 'וראיתי בפמ"ג באשל אברהם סי' תלב סק"ה שהביא ראיה דדי במקצת המצוה שמקיים בעצמו ממ"ד בפסחים דבאתרא דיהבי אגרא לבדוק החמץ ועי' בשו"ע הגאון מהרש"ז שם דרק באינו יכול לטרוח'¹².

אלא שבסידור אדמו"ר הזקן כתב: 'ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו ולא ישיחו בינתים ויזהרו לבדוק תחלה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה ולא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר'. ולא הזכיר בדבריו את התנאי: 'ואם אינו יכול לטרוח'.

וכתב הרבי¹³: 'בדיוקו בל' אדה"ז (בענין בדיקת חמץ) בסידורו: ויעמיד מב"ב כו' - מבלי תנאי (וראה לשונו בשו"ע סתל"ב ס"ח). ומסביר שבאם יבדוק רק הוא - ייעף ויוגרע בבדיקתו. והנה א) רק בנשים נאמר עצלניות הן. ב) עפ"ז - דוקא תלוי בתנאי, גודל הבית וכו'. ואת"ל שהדיוק בסידור נכון הוא (ולא שהועתק הל' משו"ע. ולא נחית בסי' להעתיק פרטי דינים), י"ל הטעם דס"ל דמצוה לזכות את ב"ב ג"כ במצוה זו, שהרי בבדיקתם מצוה עושים (ראה שו"ע שם סוס"ט), אף שאין החיוב עליהם. ז.א. שלא רק את עצמו, כ"א גם אחרים מצוה לזכות גם בקיום מצוה שאינה חובת גברא. ועוד קמ"ל שכיון שגם הוא בעצמו יבדוק קצת - אין בזה הענין דמצוה בו יותר מבשלוחו (ודלא כמשמעות הל' בשו"ע שלו). ויש ללמוד מזה לכמה ענינים, וטובא אשמעינן. ואכ"מ'¹⁴.

> א"כ למעשה הגם שמצוה בו יותר מבשלוחו רשאי אדם לבדוק חלק, ולזכות את שאר בני הבית בקיום מצות הבדיקה בשאר הבית.

--------------

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' תלב ס"ב ↩

² שם ס"ק ב ↩

³ פסחים פ"א סי' י ↩

⁴ וראה מ"ש החק יעקב שם ס"ק יא ↩

⁵ שם ס"ק ה ↩

⁶ שם ס"ק י ↩

⁷ או"ח סי' תע ס"ק א ↩

⁸ א"א שם ס"ק ה ↩

⁹ שם ס"ח ↩

¹⁰ שער כתיבת ס"ת סכ"ח אות לד (הובא בשד"ח כללים מערכת המ"ם אות נו ד"ה מצוה. שו"ת דברי חכמים סי' מד (שד"ח הוצאת קה"ת ח"ט ע' א'תתנב)) ↩

¹¹ דף לב, ג ↩

¹² וראה מש"כ שם לדון בראיית הפמ"ג, ומחלק ג"כ בין שליח בשכר לשליח בחינם עיי"ש ↩

¹³ אג"ק חט"ו ע' קנז ↩

¹⁴ בביאור המכתב ראה שלחן המלך ח"ב ע' לח - מ. וראה אגורה באהלך (פרקש) ח"א סי' טו ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp