[א] (הלכה 1067)

שאלה: מהם הימים שאסור להתחתן בהם?

תשובה: המשנה במסכת ביצה¹ אומרת ביחס ליום טוב: 'ואלו הן משום רשות .. ולא מקדשין, ולא חולצין, ולא מיבמין'. ומקשה הגמרא: 'ולא מקדשין, והא מצוה קעביד! לא צריכא דאית ליה אשה ובנים .. וכלהו טעמא מאי? גזירה שמא יכתוב'.

אמנם בירושלמי² יומא פ"א סוף ה"א מובא טעם אחר³ שלא יהא כקונה קנין בשבת⁴.

הראשונים נחלקו בדברי הבבלי, שרש"י כתב שם: 'ולא מקדשין הא מצוה קא עביד - שנושא אשה לפרות ולרבות, ואמאי קא קרי ליה רשות'. היינו שכוונת הגמרא לשאול רק למה זה נקרא רשות, אך גם אם אין לו אשה ובנים לא מצינו היתר לקדש.

אך התוס' כתבו בשם ר"ת שכאשר אין לו אשה ובנים יכול לקדש בשבת, וז"ל התוספות, והא מצוה קא עביד - פירש הקונטרס .. משמע אפילו אין לו אשה ובנים מ"מ אסור .. ור"ת פי' דהא מצוה קא עביד ואמאי גזרו כו' ומשני לא צריכא דאית ליה אשה ובנים אבל אם אין לו אשה ובנים מותר לקדש דמצוה קא עביד..'⁵.

אמנם בספר הישר⁶ כתב ר"ת הגבלה בהיתר זה: 'ולקדש אשה בשבת [למי] שאין לו בנים בדיעבד התרתי, ואפילו לכתחילה אם היה צורך שעה'.

ויתירה מכך כתוב בהגהות מיימוניות⁷: 'אך ר"ת כתב בתשובה כי מדוחק גדול התירו לקדש בשבת ומ"מ לא היה מורה הלכה למעשה ועיין בתוס' בפרק משילין פירות ע"כ'⁸.

> א"כ נחלקו רש"י ור"ת האם אדם שאין לו אשה ובנים, יכול לקדש בשבת, ואמנם גם לר"ת היתר זה הוא רק במקום צורך, ויש שכתבו שהוא לא הורה כך למעשה.

הרי"ף הרא"ש והרמב"ם⁹ הביאו את דברי המשנה ואת איסור הקידושין, ולא הזכירו היתר במקרה שאין לו אשה ובנים, נראה מכך שלמדו כרש"י שאין היתר כלל לקדש בשבת.

הסמ"ק¹⁰ כתב בדעת המתירים לקדש בשבת (כשאין לו אשה ובנים): 'ומיהו נראה דלכנוס אסור מההיא דפ"ק דיומא'¹¹.

> כלומר לדעת הסמ"ק גם לר"ת שהתיר לקדש בשבת, לא התיר את הנישואין עצמם.

אלא שבדרכי משה¹² כתב: 'אבל לא משמע כן בסמ"ג הל' יו"ט¹³:

ולהלכה כתב המחברבהלכות שבת¹⁴: 'ולא מקדשין'. ובאבן העזר¹⁵ כתב: 'אין כונסין בתולה לחופה, בשבת, לפי שע"י החופה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה, והוה ליה כקונה קנין בשבת. ואלמנה, אין חופה קונה בה, אלא ע"י ייחוד של ביאה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה, לפיכך צריך להתייחד עמה קודם שבת, כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת'.

והרמ"א¹⁶ כתב: 'ויש מתירין לקדש היכא דאין לו אשה ובנים. ואפשר דה"ה הכניסה לחופה שרי ואע"ג דלא קי"ל הכי, מ"מ סומכין ע"ז בשעת הדחק, גם כי גדול כבוד הבריות; כמו שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה, דעושין החופה והקידושין בליל שבת, הואיל וכבר הכינו לסעודה ולנשואין והוי ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז ומ"מ לכתחלה יש ליזהר שלא יבא לידי כך'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹⁷: 'אין מקדשין את האשה ולא חולצין ולא מגרשין גזרה שמא יכתוב .. וכן אין מייבמין ולא כונסין אשה לחופה אפילו קידשה מבעוד יום מפני שע"י כך קונה אותה ליורשה ואסור לקנות קנין בשבת מפני שהוא בכלל גזרת מקח וממכר שגזרו משום שמא יכתוב כמ"ש בסי' ש"ו. ויש מתירים לקדש ולכנוס למי שאין לו אשה ובנים משום מצות פו"ר ואף שאין זה עיקר מ"מ סומכין ע"ז בשעת הדחק כי גדול כבוד הבריות כמו שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה ועושין החופה והקידושין בליל שבת הואיל וכבר הוכנו לסעודה ולנשואין והיה ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז ומ"מ לכתחלה צריך ליזהר שלא יבא לידי כך וכמה עבירות באין ממה שמאחרים החופה וכל ירא שמים יחמיר לעצמו שלא לעשות כלל נישואין בשבת כמ"ש באה"ע סי' ס"ב'.

> א"כ ראינו שאין עושים קידושין או נישואין בשבת בהלכה הבאה נראה לגבי חג, וחול המועד.

--------------

הערות:

¹ לו, ב ↩

² יומא פ"א סוף ה"א ↩

³ יש שכתבו (ראה גם בית מאיר סי' שלט) שהירושלמי מדבר ביחס *לנישואין* (וע"כ כתב הסמ"ק דלקמן שנישואין לכו"ע אסור, ובכך מיישב דעת ר"ת), וראה גם בדברי אדמו"ר הזקן דלקמן, אך הסמ"ג כתב שהירושלמי חולק. וכמ"ש הסמ"ג לאוין סי' עה: 'ובהא פליג הירושלמי על תלמוד שלנו דהתם מפרש טעמא דאין מקדשין משום קונה קניין דהיינו משום דכתיב (ישעי' נח, יג) ממצוא חפצך ודבר דבר, ובגמרא שלנו מפרש וכולהו מ"ט גזירה שמא יכתוב'. (ולכאורה עפ"ז כתב רמ"א ראה לקמן שלסמ"ג י"ל שגם נישואין - חופה מותר) ↩

⁴ בהמשך הביא הירושלמי לגבי אלמנה שאין לכונסה בשבת. ואכ"מ ↩

⁵ וראה גם סמ"ק מצוה קצד: 'ואין מקדשין מוקי בתלמוד שלנו בשיש לו אשה ובנים, ומשמע דאם אין לו מותר לקדש' ↩

⁶ חלק התשובות סי' מח י ↩

⁷ הל' אישות פ"י הי"ד [נ] ↩

⁸ וראה גם חידושי הרשב"א ביצה שם ↩

⁹ הרמב"ם הל' שבת פכ"ג הי"ד כתב: 'אין דנין בשבת ולא חולצין ולא מיבמין ולא מקדשין גזירה שמא יכתוב'. וראה גם בהל' אישות פ"י הי"ד: 'ואצ"ל שאסור לישא בשבת' ↩

¹⁰ מצוה קצד ↩

¹¹ וראה גם כלבו סי' נח: *'ונראה דלכנוס אסור'*. וראה מש"כ הב"י ודרכי משה (או"ח סי' שלט) בדעת הר"ן - שכתב (על הרי"ף ביצה כ, א): 'ומ"מ כתב ר"ת ז"ל בתשובה שאין מקדשין אשה בשבת אלא מדוחק גדול, ואפי' קדש מבעו"י אסור לכנסה לחופה בשבת שהרי קונה אותה ליורשה ותדע לך דהכי תנן אין מיבמין אעפ"י שאין שם אלא ביאה ובירושלמי אמרו הלין דכנסין ארמלין צריכין למכנס [מבעו"י]', וראה מש"כ הפרישה סי' שלט סק"א שדברי הסמ"ק הם רק לגבי יו"ט ↩

¹² או"ח סי' שלט אות ב ↩

¹³ אלא שלא ברור בדברי הרמ"א שקאי על נדון זה, אמנם גם בהגה דלקמן כתב כן, וציינו לסמ"ג ↩

¹⁴ שו"ע או"ח סי' שלט ס"ד ↩

¹⁵ סי' סד ס"ה ↩

¹⁶ או"ח שם בהגה, וראה באריכות תשובות הרמ"א סי' קכה מעשה שעשה הרמ"א בעצמו ↩

¹⁷ שו"ע או"ח סי' שלט סעיפים ד - ה ↩

[ב] (הלכה 1068)

שאלה: מה הדין לגבי נישואין בחג?

תשובה: בהלכה הקודמת ראינו את דברי המשנה לגבי קידושין בחג ואת מחלוקת הראשונים, וההלכה לגבי קידושין ונישואין בשבת, אמנם לגבי חג ישנו נושא נוסף ושנוגע ג"כ לימי חול המועד, וכדלקמן.

לגבי נישואין אומרת המשנה במסכת מועד קטן¹: 'אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו'. שואלת הגמרא: 'וכי שמחה היא לו מאי הוי? אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. רבה בר [רב] הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר [רב] הונא - דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד - שנאמר ושמחת בחגך, בחגך - ולא באשתך. עולא אמר: מפני הטורח. רבי יצחק נפחא אמר: מפני ביטול פריה ורביה'.

אך לגבי אירוסין נאמר בתוספתא²: 'אין מקדשין נשים במועד ר' יהודה מתיר שמא יקדמנו אחר'.

וכן בגמרא³: 'אמר שמואל: מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר .. לימא מסייע ליה: אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו. הא לארס - שרי! - לא מיבעיא קאמר; לא מיבעיא לארס - דלא קעביד מצוה, אלא אפילו לישא נמי, דקא עביד מצוה - אסור. תא שמע, דתנא דבי שמואל: מארסין אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין, ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו. שמע מינה'.

וכתב הרמב"ם⁴: 'אין נושאין נשים ולא מייבמין במועד כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנשואין, אבל מחזיר הוא את גרושתו, ומארסין נשים במועד, ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נישואין כדי שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג'⁵.

> א"כ ראינו שלגבי החג (בנוסף לנדון בהלכה הקודמת לגבי שבת ויו"ט) ישנו איסור נישואין⁶ בחג, כולל בימי חול המועד, אמנם מותר לעשות אירוסין בחול המועד⁷.

[ולהעיר שבהלכה הקודמת ראינו את דברי הסמ"ק⁸ שכתב: 'ומיהו נראה דלכנוס אסור מההיא דפרק קמא דיומא', וכתב הפרישה⁹: 'דגם הסמ"ק לא אסר לכנוס אלא מטעם דאין מערבין שמחה בשמחה ומהאי טעמא ג"כ לא כתבו הכל בו כי אם בהלכות יו"ט עיי"ש .. דהם לא כתבו אלא בי"ט אתי שפיר דרמ"א אשבת קאי ושם אין שייך טעם דאין מערבין שמחה בשמחה וק"ל'].

להלכה לגבי יו"ט כתב המחבר¹⁰: 'ולא מקדשין, ולא כונסים'.

וכ"כ אדמו"ר הזקן¹¹: 'כשם שבשבת .. ולא מקדשין ולא כונסין לחופה .. כך אין עושין אחד מכל אלו ביום טוב עיין סי' של"ט וש"ו'.

ולגבי חול המועד כתב המחבר¹²: 'אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מיבמין; ומותר לארס, ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין הארוס בבית ארוסתו בשעת אירוסין; ומותר לעשות ריקודין ומחולות ולעשות סעודת הארוס עם מריעיו שלא בבית ארוסתו, וכן לסעוד הארוס בבית ארוסתו שלא בשעת אירוסין, מותר'.

> א"כ ראינו שביו"ט אין לעשות אירוסין, ונישואין, ובחול המועד מותר לעשות אירוסין, אבל לא נישואין.

הערות:

¹ ח,ב ↩

² מועד קטן ח, ב ↩

³ שם יח, ב ↩

⁴ הל' יו"ט פ"ז הט"ז ↩

⁵ וראה גם רמב"ם הל' אישות פ"י הי"ד: 'ואפילו בחולו של מועד אין נושאין נשים כמו שביארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת' ↩

⁶ הפוסקים נחלקו האם האיסור הוא גם בנישואין ללא סעודה - ראה בנו"כ השו"ע סי' תקמו ס"א שתלוי בטעמים הנ"ל בגמ' ↩

⁷ אבל אסור סעודת האירוסין, אמנם בגלל שאין זה מצוי על כן אכ"מ ↩

⁸ מצוה קצד ↩

⁹ או"ח סי' שלט סק"א. אך ראה בהלכה הקודמת שהבינו את דברי הסמ"ק גם על שבת ↩

¹⁰ שו"ע או"ח סי' תקכד ס"א ↩

¹¹ שם ס"א ↩

¹² שו"ע או"ח סי' תקמו ס"א ↩

[ג] (הלכה 1069)

ספירת העומר

שאלה: מהו מקור המנהג לא לערוך נישואין בין פסח לשבועות¹?

הגמרא במסכת יבמות² אומרת: 'אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת'.

בגמרא זו מסופר על האסון שהתרחש בזמן שמפסח עד עצרת, אך לא הובאו מנהגי אבלות, ואיסור נשואין בגלל זה, אך כבר מימי הגאונים מצינו שנהגו בכך³, וכדלקמן:

כתב רבינו נטרונאי גאון⁴: 'וששאלתם למה אין מקדשי' ואין כונסין בין פסח לעצרת אם מחמת איסור או לאו. הוו יודעי' שלא משום איסור הוא אלא משום מנהג אבלות שכך אמרו חכמים שנים עשר אלפים זוגים תלמידים היו לו לר' עקיבא וכלם מתו בין פסח לעצרת על שלא נהגו זה בזה ותני עלה וכלם מתו מיתה משונה באסכרה ומאותה שעה ואילך נהגו ראשונים בימים אלו שלא לכנוס בהן ומי שקפץ וכנס אין אנו קונסי' אותו לא עונש ולא מלקות אבל אם בא לשאול לכתחילה אין מורי' לו לכנוס ולענין קדושין מי שרצה לקדש בין פסח לעצרת מקדש לפי שאין עיקר שמחה אלא בחופה'.

וכתב הרי"ץ גיאת⁵: 'ומנהג בכל ישראל שלא לישא בין פסח לעצרת ומשום אבילות הוא ולא משום איסור הוא שכך אמרו חכמים שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבא וכולן מתו בין פסח לעצרת שלא נהגו כבוד זה בזה וכולן מתו באסכרה ומאותה שעה ואילך נהגו להתאבל עליהן שלא לישא אשה בימים הללו. ודוקא נשואין שעקר שמחה בחופה ובכניסה אבל לארס ולקדש לא. ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו אבל אם בא לשאול לכתחלה מורין לו שלא לעשות ושלא לסתור מנהג ישראל וכן הורו הגאונים'.

וכתב רבינו ירוחם⁶: 'לקדש ולכנוס בין פסח לעצרת כתב רב האיי ז"ל בתשובה שמקדשין כי אין שמחה אלא בחופה ובסעודה אבל אם בא לשאול אם יכנוס אומרים לו לא תעשה משום תלמידי רבי עקיבא שמתו כלן באסכרה בין פסח לעצרת מפני שלא נהגו כבוד זה בזה ואם עבר וכנס אין מלקין אותו ולא קונסין אותו בשום קנס'.

[ראשונים נוספים הזכירו את המנהג, ונראה את חלקם בהלכה הבאה בדיון לגבי הזמן בו נהוג לא לעשות נישואין].

כתב הטור⁷: 'נוהגין בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת והטעם שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע, וכתב הר"י גיאת דוקא נישואין שהוא עיקר שמחה אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונישואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו אבל אם בא לעשות בתחלה אין מורין לו לעשות כך וכזה הורו הגאונים'.

ולהלכה כתב המחבר⁸: 'נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש, שפיר דמי, ונשואין נמי, מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו'.

וכתב בשתי ידות⁹: 'מה שנהגו שלא לישא נשים עד ל"ג בעומר בזמן שיש שם סבה וטעם לא חיישינן למנהגא כגון שלא קיים מצות פריה ורביה או שאין לו מי שישמשנו וכיו"ב ובתנאי שלא ירבה בשמחה, שטעם המנהג הוא מפני השמחה דלא עדיף מנהג זה מאבלות של שלשים יום וברור הוא'.

אך הב"ח¹⁰ כתב: 'נראה לי דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו אשה ובנים לנישואין שאינן של מצוה דבאבלות ישנה כזו שאינה אלא מנהג לא חילקו ביניהם וכך נהגו'.

גם הכנסת הגדולה¹¹ הביא את דברי השתי ידות דלעיל, וסיים: 'ואין אנו נוהגין כן'.

וז"ל אדמו"ר הזקן¹²: 'נוהגין שלא לישא אשה ושלא להסתפר בין פסח לעצרת, שמתאבלין על כ"ד אלפים מתלמידי רבי עקיבא שמתו בימים הללו. אבל מותר לעשות שידוכין בלא נשואין, שמא יקדימנו אחר. ומותר ג"כ לעשות סעודה לאחר השדוכין או לאחר הקדושין. אבל לא יעשו ריקודין ומחולות. ואין צריך לומר שלא יעשו ריקודין ומחולות של רשות. אבל מותר לעשות סעודת הרשות, כגון שמחת מריעות, בלא ריקודין ומחולות ושמחות יתרות. מי שקפץ ונשא בימים הללו, אין קונסין אותו כלום, כיון שעשה מצוה. אבל מי שהסתפר בימים הללו, קונסין אותו על שעבר על המנהג. מי שלא קיים עדיין מצות פריה ורביה או שאין לו מי שישמשנו, כיון שמותר לו לישא אפילו בתוך שלשים לאבלות אביו ואמו שחייב להתאבל עליהם מגזירת חכמים, כל שכן שמותר לו לישא באבלות ימים הללו שאינן אלא מנהג בעלמא. ומ"מ, במדינות אלו נהגו להחמיר'.

> א"כ ראינו שישנו מנהג עתיק שלא לערוך נישואין בין פסח לעצרת. [אך שידוכין או קידושין מותר], ובהלכה הבאה נראה את הדעות והמנהגים השונים מתי נהוג לא להתחתן.

--------------

הערות:

¹ בהלכה זו נדון רק על עצם המנהג, ובהלכות הבאות נראה את פרטי המנהג ובאיזה ימים חל המנהג ↩

² סב, ב ↩

³ וראה במאמרו של הרב גדליה אבערלאנדר אור ישראל גליון לט על טעמי המנהג והתפשטותו ↩

⁴ תשובות הגאונים - שערי תשובה סי' רעח ↩

⁵ הל' חדש וספירת העומר עמוד שמד ↩

⁶ נכ"ב ח"ב ↩

⁷ או"ח סי' תצג ↩

⁸ שו"ע או"ח שם ס"א ↩

⁹ נא, ב. וכתב כדבריו הפר"ח או"ח סי' תצג ס"א לגבי מי שלא קיים פו"ר ↩

¹⁰ תחילת סי' תצג. הובא גם בחק יעקב ס"ק א ↩

¹¹ הגה"ט או"ח סי' תצג ↩

¹² שם סעיפים א-ג ↩

[ד] (הלכה 1070)

ספירת העומר (2)

שאלה: מתי הזמן שבו נהוג לא להתחתן בתקופה זו של בין פסח לעצרת?

תשובה: בהלכה הקודמת ראינו את דברי הגמרא ביבמות¹ סב, ב: 'תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת'². ופשטות הלשון שמתו במשך כל תקופה זו [אמנם יש שציינו שמתו בכל משך הזמן שבין פסח לשבועות אך לא בפסח שבתות ור"ח, וסה"כ יוצא ל"ג ימים³]. ועפ"ז כתבו הגאונים שמנהגי האבלות הם מפסח עד עצרת, וכ"כ כמה מהראשונים.

[פירוש מחודש כתב המהר"ל⁴: 'ולפיכך מתו מפסח ועד עצרת דוקא, והיו מתים שלא היו נותנים כבוד, [הוא מספר זה] דהיינו ל"ב יום ובל"ג בעומר פסקו. אע"ג דאמר שמתו מפסח ועד עצרת, מ"מ הגזירה פסק בל"ג בעומר שלא חלו יותר רק אותם שחלו מקודם ל"ג בעומר מתו לאחר ל"ג בעומר'].

אך למעשה מצינו כמה גישות בראשונים באיזה ימים מתו, ומתי נוהגים דיני האבילות: א) יש שכתבו שמתו מפסח עד ל"ג בעומר, ומל"ג בעומר מותר לעשות נישואין. [ובשיטה זו יש שנוהגים היתר מליל ל"ג בעומר, ויש שהתירו רק מל"ג בעומר ביום]. ב) יש שהתירו לעשות נישואין רק מל"ד בעומר. ג) יש שכתבו שמתו רק בימים בהם אומרים תחנון, שזה יוצא ל"ב ימים, ויום הל"ג בעומר כולו הוא כבר יום שמחה. ד) [יש שכתבו שצריך סך הכל לציין ל"ג ימי אבלות, ועפ"ז] יש שנהגו מנהגי אבילות מר"ח אייר עד שבועות. [ועפ"ז יש מהאחרונים שהכריעו ה) שלנהוג אבילות מלפני ר"ח עד שלושת ימי ההגבלה.] ו) יש שכתבו שהאבילות היא מר"ח אייר עד ל"ג בעומר. ז) יש שנהגו שאין אבלות בימי ר"ח כי הוא כמו יו"ט אך הפוסקים שללו מנהג זה, וכדלקמן:

א)⁵ כתב רבינו אברהם מן ההר⁶: 'ובמדרש מפסח ועד ל"ג בעומר ומפני זה נהגו שאין נושאין נשים מפסח עד ל"ג בעומר'.

וכ"כ המנהיג⁷: 'ואין מנהג לכנוס בין פסח לעצרת .. ואך מנהג בצרפת ופרובינצא לכנוס [מל"ג] לעומר ואילך. ושמעתי בשם רבי' ר' זרחיה מגירונדא שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד, שמתו מפסח ועד פרוס העצרת, ומאי פורסא פלגא כדתנן שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום ופלגא חמשה עשר יום קודם העצרת וזהו ל"ג לעומר. אב"ן'.

והמאירי⁸ כתב: 'ותלמידים אלו הוזכר כאן שכלם מתו מפסח ועד עצרת וקבלה ביד הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה .. וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן'⁹.

ב) כתוב בדרשות ר"י אבן שועיב¹⁰: 'שמעתי שיש במדרש עד פרס העצרת והוא חמשה עשר יום העצרת כאמרם פרס הפסח פרס החג שהם חמשה עשר יום בניסן ובתשרי, וכשתסיר חמשה עשר יום מארבעים ותשעה יום נשארו שלשים וארבעה, והנה הם שלשים ושלשה שלימים, ומגלחין ביום שלשים וארבעה בבקר כי מקצת היום ככולו. ומצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי'.

והתשב"ץ¹¹ כתב: 'ודע כי המנהג אינו לאסור אלא עד ל"ג לעומר ויש לתמוה למה. אבל ר' זרחיה הלוי ז"ל כתב שהוא מצא כתוב בספר ישן ספרדי שמתו מהפסח ועד פרס העצרת מאי פרס פלג איזהו פרס אין פחות מששה עשר יום .. וזה ל"ג לעומר לפי שמל"ג לעומר עד עצרת ט"ז יום ומקצת יום ל"ד לעומר ככלו ככל דיני אבילות כדאיתא בפ' ואלו מגלחין¹² נשארו ט"ו ימים שהם פרס עצרת כלומר חצי שלשים יום ששואלין ודורשין בהם בהלכות עצרת ולפי"ז נראה שכל היום של ל"ג לעומר הוא אסור ומקצת יום ל"ד לפי שמקצת היום ככלו, ולפ"ד הרמב"ן ז"ל מקצת הלילה סגי כמ"ש בספר תורת האדם .. ומ"ש ל"ג בעומר ולא ל"ד לפי שיום ל"ד אינו שלם'.

ג) במהרי"ל¹³ כתוב: 'אמר מהר"י סג"ל אע"ג דאיתא בגמרא דתלמידי ר"ע מתו מן פסח עד עצרת, מ"מ עושין ביום ל"ג בעומר יום שמחה, משום דמתו רק הימים שאומרים בהן תחינה בשבעה שבועות העומר, וכל יום שא"א תחנה לא מתו, והשתא דל מן המ"ט יום של הספירה, ז' ימי החג, וג' ימים דחל בהן ר"ח, שנים לאייר ואחד לסיון, וז' שבתות, פשו להו ל"ב, נמצא דלא מתו רק ל"ב ימים, לכן כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר'.

ד) בפרדס לרש"י¹⁴ כתוב: 'ואין נושאין נשים בין פסח לעצרת, שימים עלולים הם, שנפלה מגפה בתלמידיו של רבי עקיבא. אבל ראיתי שנושאים לאחר [ה]פסח עד ר"ח אייר. אבל לאחר ר[אש] ח[דש] מתחילין שלא לישא'.

ובשבלי הלקט¹⁵ כתב: 'ויש מקומות שנוהגין לישא עד ר"ח אייר אבל לאחר ר"ח מתחילין שלא לישא'.

ה) מגן אברהם¹⁶: 'אבל במדינה זו נהגו לישא ולהסתפר בג' ימי הגבלה, לכן נ"ל דלא ישאו ויסתפרו בר"ח אייר ובראשון של ימי הגבלה אמרי' מקצת היום ככולו וכ"מ במהרי"ל ע"ש'.

ו) במנהגי רבינו אברהם הילדיק¹⁷ כתוב: 'ואין רגילין לעשות שמחות ולא נישואין מר"ח אייר עד ל"ג בעומר, כי בל"ג בעומר נעצרה המגיפה שהייתה בתלמידי ר' עקיבא ועשו אותו היום יו"ט'.

ז) כתב הבית יוסף¹⁸: 'ויש נוהגים להסתפר בר"ח אייר לפי שר"ח הוא כמו יו"ט ואין לנהוג בו דבר שהוא משום אבילות ונ"ל שכיון שלא נהגו רוב העולם כן טעות הוא בידם, ואפשר שיצא להם כן ממ"ש הרי"ן שועיב בשם התו' שמ"ש ל"ג לעומר אינו כמו שנוהגים, אלא ל"ג יום כשתסיר שבעת ימי הפסח וז' שבתות ושני ימים של ר"ח שהם ט"ז ימים שאין אבלות נוהג בהם נשארו מן המ"ט יום ל"ג עכ"ל. ומפני שראו שם דב' ימים של ר"ח אין אבילות נוהג בהם נהגו בהם היתר והא ודאי הוא שבוש דלא אמרו דב' ימים של ר"ח אין אבילות נוהג בהם אלא לנוהגים איסור תספורת עד עצרת דבלא ב' ימים דר"ח משכחת ל"ג יום אבל לדידן דלא נהגינן איסור אלא עד ל"ג יום בעומר בלבד כל ל"ג יום אסור להסתפר ואפי' בר"ח'.

> א"כ ראינו את המנהגים השונים שהזכירו הפוסקים, ובהלכה הבאה נראה את דברי המחבר והפוסקים.

הערות:

¹ סב, ב ↩

² אמנם בגמרא הלשון שמתו *מפסח ועד עצרת*, אך במדרש הלשון *בין פסח לעצרת*, וכמ"ש הפר"ח או"ח סי' תצג ס"א: 'בסוף מדרש [רבה] קהלת [פי"א אות י] איתא שמתו בין פסח לעצרת, ובלשון זה יכולים אנו לומר בל"ג לעומר פסקו למות, אבל לשון תלמודינו משמע שנמשכה מיתתן עד העצרת' ↩

³ ראה להלן בדברי הר"י אבן שועיב, ובדברי המהרי"ל ↩

⁴ בחדושי אגדות ↩

⁵ אמנם חלק ממקורות אלו יתכן לבאר שכוונתם עד ולא עד בכלל, אבל יותר נראה לבאר שכוונתם להתיר גם בל"ג עצמו ↩

⁶ יבמות שם ↩

⁷ הל' אירוסין ונישואין עמוד תקלח ↩

⁸ יבמות שם ↩

⁹ וראה ג"כ כפתור ופרח פ"ז, ואבודרהם בין פסח לעצרת ↩

¹⁰ יום ראשון של פסח ↩

¹¹ שו"ת ח"א סי' קעח ↩

¹² כ, ב ↩

¹³ דיני הימים שבין פסח לשבועות [ז] ↩

¹⁴ הלכות אבילים ↩

¹⁵ סדר פסח סי' רלה. ועד"ז כתב במעשה הגאונים סי' נט ↩

¹⁶ סי' תצג ס"ק ה ↩

¹⁷ קובץ על יד סדרה חדשה ספר ט ע' 196 ↩

¹⁸ או"ח סי' תצג ↩

[ה] (הלכה 1071)

ספירת העומר (3)

בהלכה הקודמת ראינו את שיטות הראשונים לגבי זמן האבילות בספירת העומר.

שאלה: כיצד נפסקה ההלכה למעשה?

תשובה: כתב המחבר¹: 'נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש, שפיר דמי, ונשואין נמי, מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: 'מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי'.

ועוד כתב המחבר²: 'נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר, אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: 'ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו, אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון. ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב. מיהו אם חל ביום ראשון, נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת'.

ועוד כתב המחבר³: 'יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר, וטעות הוא בידם'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: 'מיהו בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חדש אייר, ואותן לא יספרו מל"ג בעומר ואילך, אעפ"י שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו. ואותן מקומות שנוהגין להסתפר מל"ג בעומר ואילך, לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל"ג בעומר. ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה, משום לא תתגודדו וכל שכן שאין לנהוג היתר בשתיהן'.

> א"כ המחבר הביא המנהג שהאיסור האבלות הוא עד ל"ד בעומר, והרמ"א הביא את המנהג שימי האבלות הם מר"ח אייר עד עצרת.

הט"ז⁴ כתב שישנו טעם נוסף להחמיר בנישואין גם כאשר אין אבלות על תלמידי ר"ע וז"ל: 'וי"ל דודאי העיקר שאחר ל"ג בעומר לא מתו ואפ"ה נוהגים קצת אבילות מחמת גזרת תתנ"ו שהיתה באשכנז בין פסח לעצרת כמו שמפורש ביוצרות ופיוטים שאנו אומרים בשבתות ההם שהם נתיסדו כמו קינות כנלע"ד טעם המנהג שלנו שאין נושאין אחר ל"ג בעומר, אבל להסתפר ודאי שרי אחר ל"ג בעומר שמחמת גזירה זו לא החמירו אלא בשמחה יתירה של נישואין משא"כ קודם ל"ג בעומר שמתו תלמידי ר' עקיבא ומוטל על כל העולם להתאבל בשבילם החמירו טפי אפילו בתספורת'.

אדמו"ר הזקן⁵ הביא באריכות את המנהגים השונים, וסיים⁶: 'אם יש לו ספק במנהג המקום אינו יכול לתפוס קולי המנהגים דהיינו שינהג היתר עד ר"ח אייר כסברא האחרונה וגם ינהג היתר מל"ג בעומר ואילך עד ערב עצרת כסברא הראשונה כיון שב' קולות אלו סותרות זו את זו, אבל יכול לתפוס חומרי המנהגים דהיינו שינהג איסור מפסח ועד ערב שבועות או עד יום ראשון של הגבלה חוץ מל"ג בעומר ואף שנוהג ב' חומרות שסותרות זו את זו אינו ככסיל ההולך בחושך כיון שעשה כן מחמת הספק שנסתפק לו איזה מנהג הוא עיקר. ומ"מ אין צריך לעשות כן אלא יכול לתפוס איזה מנהג שירצה ואין חוששין שמא מנהג מקום הזה אינו כן כיון שאבילות אינה אלא מנהג בעלמא אין להחמיר בספיקא'.

ולמעשה באופן כללי בני ספרד נוהגים כדברי המחבר ומתירים נישואים רק מל"ד בעומר. ובני אשכנז מתירים בל"ג בעומר (ובהלכה הבאה, נראה פרטי הדינים לגבי יום הל"ג עצמו) ולגבי שאר ימי הספירה גם כיום קיימים מנהגים שונים, יש שמתירים עד ר"ח אייר, ויש שמתירים מר"ח סיון וכמ"ש המשנה ברורה⁷: 'והנה במדינתנו המנהג לישא ולהסתפר בג' ימי הגבלה ע"כ מסיק המ"א דצריך ליזהר שלא לישא ולהסתפר בהשני ימים של חודש אייר וגם בראשון של ימי הגבלה בבוקר דוקא דאמרינן מקצת היום ככולו וא"כ עי"ז יושלם ל"ג ימים שאנו נוהגים אבילות עבורם. וכתב הח"א שכן המנהג ג"כ בק"ק ווילנא שנוהגים איסור מיום א' דר"ח אייר עד ג' סיון בבוקר מלבד בל"ג בעומר נוהגין בו היתר ויש מקומות⁸ שנוהגין להקל רק בר"ח אייר ובל"ג בעומר ובר"ח סיון עד שבועות'.

א"כ ראינו שעקרונית לרוב המנהגים ישנם ל"ג ימים שמציינים את האבלות אלא שישנם מנהגים שונים מתי נהוג לציינם, ואדמו"ר הזקן הביא שיכול להחמיר מפסח עד שבועות או עד שלושת ימי ההגבלה.

> למעשה מנהג רבים (וכך נראה המנהג בחב"ד⁹) לחשוש לכל המנהגים ומציינים את מנהגי האבלות במשך כל ימי ספירת העומר¹⁰ (למעט ל"ג בעומר), אלא שכפי שראינו בהלכה מספר 481 את דברי הרבי בחשיבות הדבר שלא לדחות החתונה, אישר הרבי בשנים האחרונות לערוך נישואים גם בשלושת ימי ההגבלה¹¹.

--------------

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' תצג ס"א ↩

² שם ס"ב ↩

³ שם ס"ג ↩

⁴ שם ס"ק ב ↩

⁵ שם סעיפים ה-ו ↩

⁶ ס"ז ↩

⁷ שם ס"ק טו ↩

⁸ אך העיר על כך בשעה"צ ס"ק יג: 'כן משמע מדרך החיים. אף שלא אדע בברור מאין מצא המנהג הזה להקל ביום ב' של חדש סיון'. וראה באגרות משה או"ח ח"א סי' קנט (וח"ב סי' מה) ↩

⁹ ראה מכתב הרבי שנדפס בשלחן מנחם ח"ו ע' קנה - ו ↩

¹⁰ בנוסף לדברי הט"ז הנ''ל, ראינו בהלכה הקודמת שיש שהדגישו שצ"ל לג ימי אבלות, וכן ראינו שי"א שמתו רק בימים בהם אומרים תחנון, ומתו עד עצרת, א"כ (בפרט למנהגנו שאומרים שהחיינו בשבת) יש טעם לנהוג מנהגי אבלות עד ערב שבועות ↩

¹¹ ראה שיעורי הלכה למעשה (לוין) או"ח סוף סי' סה. התקשרות גליון 1081 ע' 15. [וכן בשנת תשנ"א חתן (רד"ג) כתב לרבי כמה תאריכים לחתונה לפני חג השבועות ואחריו, והרבי בחר את התאריך ג' סיון] ↩

[ו] (הלכה 1072)

ספירת העומר (4)

שאלה: האם אפשר להתחתן בל"ג בעומר?

תשובה: בהלכה הקודמת ראינו את חילוקי המנהגים שכתבו המחבר והרמ"א, שהמחבר כתב שהמנהג להתיר להתחתן מל"ד בעומר, והרמ"א כתב שנהוג להתיר להתחתן בל'ג בעומר, (אך מחמירים מל"ד ואילך).

וכתב אדמו"ר הזקן¹: 'ל"ג ימים, יש אומרים שהם מתחילין מיום ראשון של ספירת העומר ומסיימין בל"ג בעומר שבאותו יום מתו האחרונים של הכ"ד אלף לפיכך נוהגין קצת להרבות בשמחה ביום זה ואין אומרים בו תחנון לפי שבו ביום פסקו למות ואף שמתו מקצת מהם ביום זה מ"מ הרי לענין אבילות יום האחרון אנו אומרים מקצת היום ככולו כמ"ש ביו"ד סי' שצ"ה לפיכך כשנוהג אבילות שעה אחת או פחות ביום ל"ג דהיינו שמונע מלהסתפר עד לאחר שהאיר היום בל"ג די בכך ומותר לו להסתפר בל"ג לאחר שעברו משהו מהיום ולישא בו אשה וכן מל"ג ואילך .. ומ"מ אפילו בל"ג עצמו יזהר שלא להסתפר קודם אור היום לפי שאין אומרים אלא מקצת היום ככולו אבל לילה אפילו כולה אינה ככל היום ולא פסקה אבילות עד למחר ביום ולכן אומרים תחנון בתפלת המנחה של ערב ל"ג. ויש מקומות נוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג לפי שסומכין שבתחלת ליל ל"ג פסקו האבילות ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון שלילם כיומם ולפי מנהגם מותרים ג"כ להסתפר ולישא בליל ל"ג (שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום)'.

ובסידור כתב אדמו"ר הזקן: 'מנהג ספרד שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך ולא תפלה לדוד. דהיינו אפילו כל חדש ניסן .. ול"ג בעומר .. וערב ל"ג בעומר'.

הרבי כתב²: 'הנה אין נוהגים בתוככי אנ"ש לקבוע חתונה בימי הספירה, ואפילו לא בל"ג בעומר או בר"ח אייר [כמובן מלבד אם יש הכרח גדול]'.

ובמכתב נוסף כתב הרבי³: 'אודות הסברא לסדר החתונה ביום ה' אור ליום ו' ל"ג בעומר. והנה בכלל טוב יותר אם אפשרי שהחתונה תהי' באסרו חגה"ש או בהימים שאחריו עד חצי חדש הראשון דסיון. ואם מאיזה טעם רוצה בדוקא בל"ג בעומר, אזי מפני החילוקי דיעות שיש בזה כמבואר באחרונים, יש לעשותה ביום ו' אבל לא בליל אור ליום ו''.

> ממכתבים אלו נראה שלכתחילה לא לקבוע חתונה לל"ג בעומר, ובמקרה של הכרח גדול שיהי' בל"ג בעומר ביום, ולא בליל ל"ג בעומר.

הרבי בשיחת ליל ל"ג בעומר תשל"ז⁴ אמר [בתרגום חופשי]: 'בנוגע לל"ג בעומר ישנם כמה שיטות האם זה מתחיל מהבוקר או שזה מתחיל מהלילה שלפני וכפי שהובא בפוסקים וגם אצל אדמו"ר הזקן בשו"ע עם טעמים וסברות לשתי הדעות, הנפק"מ מזה לפועל היא לגבי אמירת תחנון במנחה שלפניו אם זה מתחיל מהלילה, אז לא אומרים תחנון גם במנחה שלפניו וכמו שלא אומרים צדקתך צדק במנחה של שבת ער"ח וכיו"ב, משא"כ אם זה מתחיל רק מהבוקר אין לזה שייכות למנחה שלפניה כמו בפסח שני שבמנחה שלפניו אומרים תחנון, שלכן למרות שבשו"ע אדמו"ר הזקן לא הכריע בבירור בין שתי הדעות, אבל מכיוון שבסידור הוא כתב שבמנחה של ערב ל"ג בעומר לא אומרים תחנון מזה מובן שסוכ"ס הוא הכריע ובאופן השוה לכל נפש שהעניין של ל"ג בעומר מתחיל מהלילה ועם כל השטורעם, ובזה יש עוד ענין מיוחד שנוגע לקביעות המיוחדת של השנה הזו שיש בה כמה ענינים שהם קשורים לפלפול והלכות מיוחדות .. כאשר חל ל"ג בעומר בערב שבת ישנם כמה שינויים בנוגע לחתונות הנערכות בל"ג בעומר, שהרי עפ"י רוב עורכים חתונות באמצע היום או לפנות ערב (לא בלילה לפניו), כתוצאה מכך ישנם כמה שינויים בנוגע לסעודות וכו' כמבואר בפוסקים'.

ויש מרבני חב"ד שכתבו⁵ שמשיחה זו מובן שהרבי חזר בו ממ"ש במכתבים הנ"ל, מכיון של"ג בעומר מתחיל כבר מהלילה לפי אדמו"ר הזקן בסידור, ולכן אפשר ג"כ להתחתן מליל ל"ג בעומר.

אמנם י"ל שאין הוכחה משיחה הנ"ל⁶, ואדרבה⁷ - יתכן שכונות הרבי שדברי אדמו"ר הזקן בסידור אינם הכרעה לגבי המחלוקת המובאת בשו"ע לגבי פטירת תלמידי ר"ע, אלא הכרעה כללית על עצם הענין ששמחת ל"ג בעומר מתחילה מהלילה [ויתכן שזה מטעם הילולא דרשב"י], כלומר שמחת ל"ג בעומר מתחילה מהלילה, וזה משליך על אי אמירת תחנון, אך עדיין אין בזה ללמד על כל שאר פרטי הדינים של ל"ג בעומר. וכפי שמבואר ג"כ בשיחה של ל"ג בעומר תשמ"ד⁸ שיש בזה חילוקים: 'התוועדות זו קשורה עם ל"ג בעומר, שהתחלתו במנחת ערב ל"ג בעומר, כמ"ש אדמו"ר הזקן בסידורו בנוגע לאמירת תחנון: 'מנהג ספרד שבכל יום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים למנצח יענך וכו'", והולך ומונה את כל הימים שאין אומרים בהם תחנון, כולל - ל"ג בעומר, וערב ל"ג בעומר במנחה .. ומזה מובן שהענין דל"ג בעומר מתחיל כבר מזמן תפלת המנחה ביום שלפניו (לאחרי חצות היום), שלכן אין אומרים בו תחנון. ואע"פ שישנם חילוקי דרגות בדבר ערב ל"ג בעומר בזמן מנחה, ליל ל"ג בעומר, ויום ל"ג בעומר, וכפי שמצינו בהלכה שישנם ענינים שאינם אפילו בליל ל"ג בעומר, כי אם ביומו (ועאכו"כ שאינם בערב ל"ג בעומר) מ"מ, כבר במנחת ערב ל"ג בעומר מתחילים הענינים הקשורים עם ל"ג בעומר, ובפשטות: הסיבה לכך שאין אומרים בו תחנון היא מפני שמחתו של רשב"י (ל"ג בעומר)'.

ויש מרבני חב"ד שהתירו עפ"י השיחה מליל ל"ג בעומר תשמ"ט⁹ בה הרבי הזכיר שמקצר בשיחות בגלל הכנות לחתונה, וכתבו שהרבי דיבר על חתונות שהיו שם בליל ל"ג בעומר¹⁰.

> למעשה ישנם מרבני חב"ד המתירים לערוך נישואין בליל ל"ג בעומר¹¹, ויש שמתירים רק ביום הל"ג עצמו. [ולכאורה כפי שראינו את דברי הרבי אודות חשיבות הקדמת זמן החתונה (א"כ כאשר אין אפשרות לנישואין ביום הל"ג, ובעקבות הימנעות החתונה בליל ל"ג בעומר תתעכב החתונה למשך זמן ארוך) ישאלו רב האם יש מקום להתיר לערוך בליל ל"ג. (ובפרט כאשר המדובר בנישואין של מי שלא קיים פריה ורביה וכפי שראינו שיש צד להקל בזה בהלכה מספר 1068)].

הערות:

¹ שו"ע או"ח סי' תצג סעיפים ה-ז ↩

² שלחן מנחם ח"ו ע' קנה-ו ↩

³ אג"ק ח"ח ע' שיח ↩

⁴ שיחו"ק תשל"ז ע' 703 ↩

⁵ ראה שיעורי הלכה למעשה או"ח סי' סה ע' שסה-ו. שו"ע עם דובר שלום פסח ח"ו ע' קכד הערה מב ↩

⁶ וראה ג"כ בבירור מנהגים (פרידמן) ע' 63 ואילך. סידור אדמו"ר הזקן (רסקין) ח"א ע' שצח ובעיוני הסידור הערה 1065 ↩

⁷ בנוסף הרי הרבי מזכיר שם בהמשך שבגלל הקביעות של ל"ג בעומר בערב שבת זה יוצר דיונים הלכתיים לגבי חתונה שנעשית עפ"י רוב ביום ל"ג בעומר או לפנות ערב ולא בלילה שלפניו, והרי לפי הבנתם המסקנא של השיחה היא שאפשר מלכתחילה לעשות את החתונה בליל ל"ג בעומר, וא"כ אין צורך להיכנס לכל השקו"ט הנ"ל, (וכן זה עצמו הרי יכל להיות הנפק"מ של השיחה, ואעפ"כ הרבי הזכיר רק את אי אמירת תחנון) ↩

⁸ תו"מ ח"ג ע' 1713 ↩

⁹ תו"מ ח"ג ע' 178 ↩

¹⁰ אמנם יש שכתבו (ראה אסיף מנהגים והנהגות (והבה) פ"כ הערה פה. וסידור רסקין שם) שהוא לגבי חתונות שהיו למחרת, ועצ"ע ובירור ↩

¹¹ וראה מש"כ הרב לוין שם לדון האם עיקר הקפידה היא על החופה או על הסעודה שיהיו בלילה ↩

[ז] (הלכה 1073)

ספירת העומר (5)

בהלכות הקודמות ראינו שישנם מנהגים שונים בעם ישראל לגבי הימים בהם נוהגים שלא לערוך נישואין, מצד האבילות.

שאלה: האם מותר אדם שלפי מנהג קהילתו אין לערוך נישואין בימים אלו, להשתתף [או לרב לערוך חופה] בחתונה הנעשית בקהילה שמתירה בימים אלו עם כלי זמר ריקודין ומחולות?

תשובה: כתב החתם סופר¹: 'עיני ראו לשון הכרוז שהוכרז פה משמא דהגאון מו"ה משולם זצ"ל, ושם נאמר יען כי נהגו פה לעשות נישואין בר"ח אייר ול"ג בעומר וגם עושין נישואין בג' ימי הגבלה, וכן לא יעשה דה"ל תרתי דסתרי, ע"כ מכאן ואילך יהיה לחק הקבוע לאסור נישואין בג' ימי הגבלה. והנראה מדברים הללו שלא הקפיד אלא על שנהגו לישא בשנה אחת בשני הזמנים והוה תרתי דסתרי אהדדי בפ"א כמובן, דבקהלה גדולה כמו בכאן ה' יברכם יארע בכל שנה ושנה תרי נישואין בשני הזמנים כאשר מעכ"ת יודע שכן הוא באמת, אבל אפשר באתר קטן שהנישואין הם לקמצין ואם יארע חתונה בר"ח אייר לא יארע בימי הגבלה, וכאשר א"ל מוכ"ז שכמה שנים לא היו נישואין בעירו באותן הימים, א"כ אין כאן תרתי דסתרי בפ"א, אפשר שאין קפידא כל כך .. אבל הכא הרי זה הנושא אשה בג' ימי הגבלה לא סתר עצמו שמעולם לא נשא אשה בר"ח אייר רק משום לא תתגודדו דפלג מורין וכו' וזה לא שייך שהרי השתא הכא ליכא מי שהורה כך ולא סתרי כלל ולא שינוי מפני המחלוקת, כן היה נ"ל לכאורה. אלא לפי"ז לא יהיה המסדר קידושין או אחד מבני החופה מאותן שהיו בחופה אחרת בזה השנה ביום ר"ח אייר או ל"ג בעומר אפילו בעיר אחרת דהוי תרתי דסתרי אהדדי. כ"ז כתבתי לפמ"ש פר"מ נ"י שבנה ספיקו על איסור הגאון מהו' משולם זצ"ל ושם לא הזכיר רק שסותרים אהדדי בנישואין כנ"ל'.

וכתב באגרות משה²: 'והנה החת"ס שם בתחלה כתב אלא לפי"ז לא יהיה המסדר קידושין או אחד מבני החופה מאותן שהיו בחופה אחרת בזו השנה באופן שהוא תרתי דסתרי אף לא בעיר אחרת עיי"ש. והוא תמוה דודאי המסדר קידושין וכל הקרואים רשאים להיות בחופה של מנהג המחבר ובחופה של מנהג הרמ"א כי אין האיסור על הקרואין השמחים בהנישואין, דהא עושין סעודות נישואין בכל ז' הימים כשנשא בר"ח אייר ובל"ג בעומר אף שהן בימי הספירה ונהי שעל החתן והכלה אין לאסור משום שהוא יו"ט שלהם ואיכא חיוב שמחה אבל על האחרים שאינו יו"ט שלהם וליכא עליהם חיוב שמחה איך שמחים בסעודות הנישואין בימי הספירה אלא ודאי שהאיסור הוא רק על החתן והכלה לבד וכשהן מותרין ליכא ממילא שום איסור על המסדר קידושין והקרואים. ומשמע שאף בעבר ונשא שרשאין הקרואים לשמח עמו דהא איתא בשו"ע ס"א שאם קפץ וכנס שאין עונשין אותו ואם יהיה אסור לילך אל הסעודות ולשמחו אין לך עונש גדול מזה. וממילא כיון שבעיר זה הותר משום שליכא לחתן וכלה תרתי דסתרי לעשות החופה בר"ח אייר ובעיר האחרת הותר לעשות בימי הגבלה משום שליכא שם תרתי דסתרי אין מקום לאסור להמסדר קידושין ולהקרואים להיות על שתי החופות. ולכן צריך לומר שגם החת"ס לא אמר זה למסקנא לדינא .. ונמצא שאף הוא מתיר למסקנתו גם לאותו המסדר קידושין ולאותן הקרואים להיות בשתי החופות. ונמצא שבנוא יארק וכדומה שמותרין לעשות נישואין אף באופן שהם תרתי דסתרי דהם כשתי עירות שאין להחמיר אף להגאון ר' משולם רשאין גם אותו המסדר קידושין ואותן הקרואים להיות בשתיהן'.

וכפל דבריו³: 'ובדבר הריקודין ושמיעת הכלי שיר ליכא שום איסור כיון שהן משמחות הנישואין, והרי גם כשעושין חתונה בל"ג בעומר או בער"ח אייר הרי עושין שמחה כל ז' ימי המשתה וגם בריקודין וכלי שיר, ומותרין כל אדם להיות שם ולשמוח בשמחתם, וכן הוא גם בזה כיון שהחתן היה מותר לישא וגם עם כל עניני השמחות גם בריקודין וכלי שיר, מותרין כל אדם להיות שם ולשמוח בשמחתם'.

וכ"כ ביביע אומר⁴: 'והטעם שכתב דבאבלות דרבים יש לחוש מפני המוזמנים והקרואים דלגבייהו אין הכרח כלל, אי משום הא לא איריא, שכיון שהותר לעשות הנישואין מפני ההכרח שאין לו מי שישמשנו, או שלא קיים פו"ר, הקרואים שבאים לשמח חתן וכלה מצוה קא עבדי, וברוב עם הדרת מלך .. וע' להרמ"א בהגה (סי' תקנא ס"י), שאף שנוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין מר"ח אב, בסעודת מצוה כגון סעודת אירוסין וברית מילה אוכלים בשר ושותים יין כל השייכים לסעודה .. ובסעודת חתן ג"כ הואיל והם קרואים והולכים לתומם, שמצוה לשמח חתן וכלה, אין שמחה בלא אכילה ושתיה'.

בשבות יעקב⁵ כתב: 'באלמון אחד שרצה לישא בין המצרים שלא קיים עדיין מצות פ"ו אי שרינן ליה או לא .. ובלאו האי טעמא נ"ל לחלק בענין אחר דדוקא באבילות יחיד מקילין אצלו לפי שלא קיים מצות פ"ו או שאין לו מי שישמשנו מקילין לו לבדו משא"כ באלו הימים שהוא אבילות דרבים אעפ"י שראוי להקל לו מ"מ ע"י נשואין גם שאר הקרואים ומזומנים יבאו להקל ע"כ כולי האי לא מקילין לרבים נגד המנהג כיון דלגבייהו אין כאן הכרח כלל, וזכרני שפעם אחת היקל חכם אחד בענין הנשואין תוך ימי ספירה נגד המנהג ולא עלתה זיווגם יפה לכן נ"ל דשומר נפשו ירחק מנשואין בימים כאלו אף שיהיה הרבה צדדים להקל כי חמירא סכנתא מאיסורא ולא לבטל המנהג בפרהסיא'.

ויש שלמדו מדבריו להחמיר⁶ וכמ"ש במנחת יצחק⁷ במענה לשאלה לגבי לבחור ספרדי שרצה להתחתן עם נערה אשכנזיה בל"ג בעומר שלאשכנזים מותר רק בל"ג בעומר עצמו ולא אח"כ, ולספרדים רק מל"ד בעומר ואילך, והשואל הציע שיעשו החופה בל"ג בעומר לפנות ערב והסעודה בלילה: 'אולם כ"ז לא יועיל, להקרובים, ושאר קרואים המזומנים להשמחה מהאשכנזים, אשר אצלם ל"ש ההיתר של האשה, דנגררת אחריו, וזה ג"כ אחד מהטעמים שחש לזה בשבות יעקב להחמיר בנשואין אחרי ל"ג בעומר, אף אם לא קיים פו"ר, ואין לו מי שישמשנו כנ"ל .. כמו"כ בנדון מנהגי של כל קהלה והקהלה, כל יחיד בביתו נמשך אחר הקהלה שלו, ואסור לעשות נשואין שם שלא כמנהג קהלתו .. ומשום אבלות, דאף דבנוגע לדידי', י"ל דשרי בכה"ג, דלא גרע מאבלות דיחיד, מ"מ אין היתר להקרובים ושאר המוזמנים להשתתף בהשמחה כנ"ל, אמנם אם יהי' רק החופה ביום ל"ג בעומר, הרי מה שנוגע לשמחתו, הותר משום המצוה כנ"ל, ובנוגע להקרובים והמוזמנים, י"ל דבחופה לבד, אם אינו נכנס לבית, שבו מזמוטי חתן וכלה, כ"א תחת החופה, אין איסור, אף בשאר אבלות, עי' תשו' ריב"א (סי' כ), ובסעודה שנעשה בלילה, אם נאמר דמקצת לילה סגי כנ"ל, (אבל זה אינו ברור כנזכר), שוב ל"ה איסור גם לדידהו, ומשום לא מסמנא מילתא ליכא, אם נאמר כנ"ל'.

> למעשה נראה שחתונה הנעשית בהיתר למנהג החתן, רשאי לסדר את הקידושין גם רב שלמנהגו אין מתחתנים בזמן זה, ויהי' מותר למוזמנים להשתתף ולשמח את החתן והכלה⁸.

הערות:

¹ שו"ת או"ח סי' קמב ↩

² שו"ת או"ח ח"א סי' קנט ↩

³ או"ח ח"ב סי' צה ↩

⁴ שו"ת ח"ה או"ח סי' לח וכ"כ בחזון עובדיה בין המצרים ע' קנג ↩

⁵ שו"ת ח"ב סי' לה ↩

⁶ וראה מבית הלוי חוברת ג ניסן תשנ"ג ע' לח. שו"ת שרגא המאיר ח"ו סי' צא ס"ג אות ג ↩

⁷ שו"ת ח"ד סי' פד ↩

⁸ וכ"פ הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה מועדים דיני ספירת העומר פי"א ס"ט, ובשלחן שלמה ח"א סי' רעא הערה יט). וראה ג"כ אשרי האיש ח"ג עמוד תנז ↩

[ח] (הלכה 1075)

שלושת השבועות ותשעת הימים

שאלה: האם מותר להתחתן בשלושת השבועות?

תשובה: הגמרא במסכת יבמות¹ אומרת: 'תנן: שבת שחל תשעה באב בתוכה, אסור לספר ולכבס, ובחמישי מותר, מפני כבוד השבת; ותניא: קודם הזמן הזה, העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע, ומארסין אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין, כי תניא ההיא - קודם דקודם, [ופרש"י: 'קודם דקודם - קודם שבת שחל ט"ב בתוכה דהתם מותר לכבס אבל תוך השבת כשם שאסור לכבס אסור נמי ליארס וליכא ק"ו']'.

א"כ לפי הברייתא הזו מותר לארס מר"ח אך אסור לעשות סעודת אירוסין, [ובהמשך הגמרא² מביאה ברייתא שיתכן שזה מחלוקת תנאים: 'תנאי היא דתניא: מראש חדש ועד התענית, העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע, ומליארס ומלישא; שבת שחל תשעה באב בתוכה - אסור לספר ולכבס (ואסור ליארס); וי"א: כל החדש אסור'. משמע שגם לארס אסור מר"ח, אלא שמבאר ר"א שיתכן שאין הכוונה לאסור את עצם האירוסין, אלא רק את סעודת אירוסין, אך נישואין אסור גם ללא סעודה. ['דלמא למיעבד סעודת אירוסין הוא דאסור, הא ליארס שפיר דמי, אי הכי, מלישא - לינשא נמי, למיעבד סעודת נשואין הוא דאסור, הא לישא שפיר דמי, הכי השתא, בשלמא נשואין בלא סעודה איכא שמחה, אלא אירוסין בלא סעודה מי איכא שמחה'.]

ובתלמוד הירושלמי³ נאמר: 'שמואל אמר אפילו בט"ב יארס שלא יקדמנו אחר'.

וכתב הרמב"ם⁴: 'מותר לארס בכל יום חול אפילו בתשעה באב בין ביום בין בלילה'.

והנה הגם שבגמרא והראשונים מדובר על תשעת הימים אך כתב רבינו מאיר המעילי מנרבונה⁵: 'וכן נמי יש לומר במה שנהגו שלא לספר ולישא אשה משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב אין ראוי לזלזל'.

מנהג זה הובא ג"כ בספר המנהגים (טירנא)⁶: 'ואין מסתפרין מי"ז בתמוז עד אחר ט' באב. ויש שאין אוכלין בשר [ואין] ושותין יין [מי"ז בתמוז] עד שבת נחמו. ואין נושאין נשים'.

להלכה כתב המחבר⁷: 'ואין נושאים נשים ואין עושין סעודת אירוסין, אבל ליארס בלא סעודה מותר, ואפילו בט' באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: 'ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך, עד אחר ט' באב'.

> א"כ המחבר פסק כעיקר דינא דגמרא שאיסור נישואין הוא רק מר"ח אב והרמ"א כתב שהמנהג להחמיר כבר מי"ז בתמוז.

אמנם מצינו שמנהג זה נתפשט ג"כ בכמה מקהילות הספרדים⁸, וכמ"ש בשו"ת פרי האדמה⁹ לגבי מנהג איזמיר.

וכ"כ הבן איש חי¹⁰: 'אע"ג דמדינא אין אסור בנשואין אלא מר"ח עד ט"ב, עכ"ז נהגו לאסור מן י"ז בתמוז'.

אך ביביע אומר¹¹ כתב: 'ומ"ש הבא"ח שנהגו לאסור לעשות נישואין מי"ז בתמוז, שמעתי מהרה"ג ר' סלמאן חוגי עבודי [ז"ל] שהיה אב"ד בבגדאד, שהגרי"ח לא דק בזה, ושהמנהג הפשוט היה לעשות נישואין עד ר"ח אב. ע"כ'.

וכ"כ באור לציון¹²: 'מותר לבני ספרד לישא אשה עד ר"ח אב'. וכתב בהערה: 'ואמנם יש קהילות מבני ספרד שנהגו כדעת הרמ"א שלא לישא אשה מי"ז בתמוז .. אולם מנהג ארץ ישראל לישא אשה עד ר"ח אב, וכמ"ש הרב פרי האדמה בח"ד דף ח, וכן הוא מנהג בני ספרד כיום. ונראה שאין להחמיר בזמנינו משום דלא מסמנא מילתא כמ"ש הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי סי' ט אות כ"ו ועוד אחרונים, ואף בני תורה לא ידחו מחמת סיבה זו את הנישואין, ומשום שבדורנו יש בזה חשש תקלה, ויכולים לבוא לידי עוונות חמורים, ויש בזה משום הצלה מן החטא. (וכמעט והיה אפשר להורות לישא אף בת"ב אם יש חשש שיכשלו באיסור'.

שאלה: האם מותר לעשות לחיים לשידוכין בתשעת הימים?

תשובה: יש שנהגו שלא לעשות שידוכין בימים אלו וכמ"ש השיירי כנסת הגדולה¹³ על דברי הרמ"א דלעיל: 'ונוהגין להחמיר שלא לישא אשה מי"ז בתמוז ואילך עד ט"ב. ספר המפה. ומנהגינו שלא לארס ולא לשדך'¹⁴.

אך המגן אברהם¹⁵ [הביאו המשנ"ב¹⁶] כתב: 'שלא יקדמנו אחר. ומהאי טעמא מותר לעשות שדוכין. ומ"מ נ"ל דאסור לעשות סעודה ואפילו בלא רקודין ומחולות, ולא דמי לסעודת ברית מילה דלית בה שמחה כלל, משא"כ כאן, ונראה לי דאפי' בשבת אסור לעשות דהא בגמרא קתני מר"ח עד התענית אסור, ואי אפשר דלית בהו שבת. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה, ונ"ל דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך'.

> א"כ ראינו ששידוכים עם אמירת לחיים מותר גם בתשעת הימים, אך ללא סעודה ושמחה יתירה. ומהדין מותר לארס אפילו בתשעה באב, ונישואין אסור מר"ח, אך מנהג אשכנז [וכן נהגו חלק מקהילות הספרדים] שלא לעשות נישואין מי"ז בתמוז, [ובהלכה הבאה נראה אם זה גם למי שלא קיים פו"ר].

--------------

הערות:

¹ מג, א ↩

² שם ע"ב ↩

³ תענית פ"א ה"ח, ופ"ד ה"ו ↩

⁴ הל' אישות פ"י הי"ד ↩

⁵ ספר המאורות תענית דף שי ↩

⁶ חודש תמוז ↩

⁷ שו"ע או"ח סי' תקנא ס"ב ↩

⁸ וראה ג"כ מועד לכל חי סי' ט אות כו. שדי חמד ח"ד אסיפרת דינים בין המצרים סי' א אות יד ↩

⁹ ח"ד ח, ב ↩

¹⁰ ש"א דברים ס"ד ↩

¹¹ שו"ת ח"ו או"ח סי' מג ↩

¹² שו"ת ח"ג פכ"ה - דיני בין המצרים אות א ↩

¹³ הגה"ט או"ח סי' תקנא אות ה ↩

¹⁴ וראה ג"כ בן איש חי שם, אך ראה מש"כ ביביע אומר שם ↩

¹⁵ סי' תקנא ס"ק י ↩

¹⁶ שם ס"ק טז ↩

[ט] (הלכה 1076)

שלושת השבועות ותשעת הימים

ראינו בהלכה הקודמת שאסור לעשות נישואין מר"ח אב, ונהגו רבים שלא להתחתן כבר מי"ז תמוז.

שאלה: האם איסור ומנהג זה הם גם למי שלא קיים עדיין מצוות פו"ר והנישואין אצלו היא מצווה רבה?

תשובה: לגבי תעניות של גשמים נאמר בגמרא במסכת תענית¹: 'תנן, עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן ובבנין ונטיעה ובאירוסין ונישואין'.

וכתב הרמב"ם²: 'עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן ובבנין של שמחה כגון ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה כגון מיני הדס ומיני אהלים, וממעטין באירוסין ונישואין אא"כ לא קיים מצות פו"ר'.

הר"ן³ כתב: 'וכתב רבינו האי גאון מדקא משוינן בנין נטיעות ארוסין ונשואין למשא ומתן מה משא ומתן רשות אסור והוא של שמחה אף בנין ונטיעת ארוסין ונשואין רשות אסור בשל שמחה אבל מי שאין לו בית חתנות כלל ואין לו אישה ובנים הא ודאי של מצוה היא, ואעפ"י שהוא שמחה מותר'.

וכ"כ המאירי⁴: 'גאוני ספרד כתבו שאף אלו לא נאסרו אלא שאין בהם צד מצוה אבל אם לא היה לו בית חתנות ורוצה לישא אשה מותר לבנות לו בית חתנות וכן ארוסים ונשואים מותרים למי שאין לו אשה או בנים'.

הבית יוסף⁵ הביא את הר"ן, וכתב: 'ואע"ג דלענין עברו תעניות ציבור ולא נענו מיירי משמע לכאורה דהוא הדין מר"ח עד תשעה באב דהני תרתי זמני כי הדדי נינהו, ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל אפילו מי שאין לו אשה ובנים משום דלא מסמנא להו מילתא ואעפ"י שהיה אפשר דרב האי לא אמר אלא בעברו תעניות ציבור ולא נענו, אבל מר"ח עד תשעה באב חמיר ואעפ"י שאין לו אשה ובנים אסור אי משום דהאי זימנא חמיר טפי אבלותא דידיה ואי משום דזמן קצר הוא ולא דמי לעברו תעניות ציבור ולא נענו דהוי זמן ארוך טובא מ"מ התוספות פרק קמא דמגילה⁶ כתבו על עברו תעניות ציבור דחמירי מתשעה באב שמארסין בו'.

להלכה כתב המחבר⁷: 'מר"ח עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצלו או מיני הדס ומיני אהלים; ואם היה כותלו נוטה ליפול, אעפ"י שהוא של שמחה מותר לבנות'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: 'ולצורך מצוה הכל שרי'.

לאחמ"כ כתב המחבר: 'ואין נושאים נשים ואין עושין סעודת אירוסין, אבל ליארס בלא סעודה מותר, ואפילו בט' באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר'.

וכתב הרמ"א בהג"ה: 'ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך, עד אחר ט' באב'.

> א"כ המחבר לא הזכיר בשו"ע את היתר הנישואין לצורך מצווה, והרמ"א הזכיר את היתר לצורך מצוה אך כתב את זה לפני החלק שעוסק בנישואין, וסיים שנוהגים להחמיר, ונחלקו המפרשים בדבריהם, וכדלקמן:

הב"ח⁸ [הביאו תלמידו העטרת זקנים⁹] כתב: 'והא דאיתא בפרק החולץ דקודם דקודם והיינו מר"ח מקמי שבת שחל [תשעה באב] להיות בתוכה מארסין ואין עושין סעודת אירוסין וכדכתב רבינו בתחלת סימן זה וכ"פ בשו"ע ס"ב אין זה אלא שלא במקום מצוה כגון שיש לו אשה ובנים אבל לצורך מצוה מותר אפילו בשבת שחל ת"ב להיות בתוכה וכמ"ש הר"ן, מיהו עכשיו נוהגין איסור אפילו אין לו אשה ובנים'.

ובעולת שבת¹⁰ כתב שהמחבר החמיר והרמ"א חלק עליו: 'ומש"כ ולצורך מצוה וכו'. על כרחך צריך לפרש דהיינו כשעדיין לא קיים פריה ורביה, וכ"כ הרמב"ם בפ"ג לענין תענית של גשמים, וז"ל ממעטין באירוסין ובנשואין אא"כ לא קיים פו"ר וכו', וכן משמע מדברי הר"ן. והא דלא כתב הרב בלשון פלוגתא על דברי המחבר שסתם להחמיר, משום דהאידנא מחמירין אפילו אם עדיין לא קיים פו"ר, וכן מסיק הב"ח עי"ש'.

וכ"כ בדעת המחבר בכף החיים¹¹: 'ואם לא קיים פו"ר מדינא מותר לעשות נשואין כיון שהוא מצוה אלא דנוהגין דאעפ"י כן אין נושאין דלא מסמני מלתא. ח"א כלל קל"ג או י"א. וזהו לפי מ"ש בהגה דלצורך מצוה הכל שרי, ואפשר דהשו"ע לא ס"ל הכי מדלא העתיק זה בשו"ע וכ"מ מדברי העו"ש אות א וכ"כ השו"ג אות ט על דברי הגה הנז' שמסתמיות הפוסקים לא משמע הכי אלא כל דבר שיש בו שמחה אפי' אם הוא לצורך מצוה אסור והכי מסתבר יעו"ש'.

> א"כ לדבריהם המחבר לא התיר נישואים בתשעת הימים גם בחתן שלא קיים פו"ר, אך הרמ"א התיר מדינא, וציין שלמעשה המנהג לאסור וכבר מי"ז תמוז.

אך מאידך גיסא ערוך השולחן¹² דייק הפוך שגם הרמ"א לא התיר נישואין לצורך מצוה: 'וכתב רבינו הרמ"א דלצורך מצוה הכל שרי עכ"ל .. אבל מדברי רבינו הרמ"א שכתב זה רק אמלאכה ולא אנשואין ש"מ דנשואין בכל עניין אסור לפני ת"ב אך אפשר מטעם דאינו סימן טוב והרי אף מי"ז בתמוז אין נושאין ולפ"ז א"ש מה שיש מכינים בגדי חתן וכלה בימים אלו וכן אם הדבר מוכרח לישא בימים אלו יש להתיר לפ"ז אך בשבוע שחל בה ת"ב וודאי אסור'.

ויש שכתבו שגם המחבר מתיר וכמ"ש ביביע אומר¹³: 'ומ"ש השלחן גבוה (סי' תקנא סק"ט) ע"ד הר"ן הנ"ל, שמסתמיות הפוסקים לא משמע כן, אלא כל שמחה אסורה, וכדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו ט' ימים מלבנות ולנטוע ולארס. והסתמך עליו בכף החיים, וכתב, שכן הוא דעת מרן השו"ע שהשמיט דברי הר"ן .. שטעמו של מרן השו"ע סי' תקנ"א שלא הביא החילוק בין אם קיים פו"ר או לא, שסמך על מ"ש בב"י, דלא מסמנא להו מילתא לישא בימים אלה, והיינו משום שימי אב הם ימי פורענות לכל ישראל ואסון לאומי לכלל העם. ולעולם דמעיקר הדין ס"ל דשרי כדעת הגאון והר"ן והמאירי, וכ"כ הרמ"א בהגה שלצורך מצוה הכל שרי, והיינו גם נישואין, כמ"ש בחיי אדם, ורק משום דלא מסמנא מילתא נהגו להמנע מנישואין מר"ח אב ואילך שממעטין בשמחה'.

וכתב המשנה ברורה¹⁴: 'ונוהגין להחמיר שאין נושאין וכו' - היינו אפילו מי שלא קיים פו"ר'¹⁵.

> א"כ ראינו שנחלקו הפוסקים האם אדם שלא קיים מצוות פו"ר מותרים נישואין בתשעת הימים, ושלמעשה המנהג שלא נושאים.

הערות:

¹ יב, ב ↩

² הל' תעניות פ"ג ה"ח ↩

³ תענית ה, ב מדפי הרי"ף ↩

⁴ תענית יד, ב ↩

⁵ או"ח סי' תקנא ↩

⁶ ה, ב ד"ה ממעטין ↩

⁷ או"ח סי' תקנא ס"ב ↩

⁸ או"ח שם ↩

⁹ שם ס"ק ג ↩

¹⁰ שם ס"ק א ↩

¹¹ שם ס"ק לג ↩

¹² שם ס"ז ↩

¹³ ח"ו או"ח סי' מג ↩

¹⁴ שם ס"ק יח ↩

¹⁵ וכתב בשער הציון ס"ק כה: 'דרך החיים, ומשו"ע אין ראיה לדינו, ואולי מצא באיזה מקום' ↩

[י] (הלכה 1077)

יום שישי

שאלה: האם ישנה בעיה להתחתן ביום שישי?

תשובה: הגמרא במסכת כתובות¹ אומרת לגבי נישואין במוצאי שבת וערב שבת: 'אמר מר: בין כך ובין כך, לא יבעול לא בערב שבת ולא במוצ"ש .. אלא אמר רבי זירא: גזירה שמא ישחוט בן עוף [בשבת לצורך מוצ"ש שיהא טרוד וישכח שהוא שבת. רש"י'] .. השתא דאתית להכי ערב שבת נמי, גזירה שמא ישחוט בן עוף'.

ובירושלמי תענית² כתוב: 'רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יסא ר' אחא בשם ר' יעקב בר אידי אסור לארס אשה בערב שבת הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס'.

ונחלקו הראשונים האם הגמרא הנ"ל שחוששים לחילול שבת - 'שמא ישחוט בן עוף', היא הלכה למעשה, שהרמב"ם³ כתב: 'אין נושאין נשים לא בערב שבת ולא באחד בשבת גזירה שמא יבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה שהחתן טרוד בסעודתו'⁴.

כלומר לדעת הרמב"ם כך ההלכה למעשה, אלא שהרי"ף⁵ כתב: 'איבעיא להו מהו שיבעול לכתחלה בשבת ומסקנא והלכתא מותר לבעול לכתחלה'.

וביאר הר"ן: 'הלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת. דליכא למיחש לא לפתח ולא לחבורה משום טעמי דאתמר בגמרא. ומהא שמעינן דלא קי"ל מאי דאיתמר בגמ' עלה דברייתא דקתני בין כך ובין כך לא יבעול לא בע"ש ולא במוצ"ש ויהבי טעמא שמא ישחוט בן עוף כלומר שמתוך טרדתו ישכח שהוא שבת וישחטנו וכיון דמסקינן דשרי למבעל אלמא לבן עוף לא חיישינן וזהו דעת הרי"ף ז"ל שלא הזכיר כלל בהלכות חששא דבן עוף, ולפיכך נהגו לעשות סעודות בלילי שבת ובמוצ"ש. ואפשר לדחות ולומר דכי שרי למבעל בתחלה בשבת היינו בשכבר כנסה קודם לכן דבשעת כניסה לחופה הוא דחיישינן לבן עוף לפי שאז עושין סעודה וזהו דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"י מהלכות אישות אבל אין נושאין נשים לא בע"ש ולא באחד בשבת גזרה שמא יבא לידי חלול שבת בתיקון הסעודה ע"כ, וזהו הפך מנהגנו שאנו נוהגים לכנוס בששי והרמב"ן ז"ל כתב דמה שנהגו לכנוס בששי מנהג בורות הוא אלא שלא מיחו בידם⁶ וכ"כ הרב ר' יוסף הלוי ז"ל ע"כ'.

הריא"ז⁷ כתב: 'אפי' כשאירעו אונס לא יכנוס בערב שבת מן המנחה ולמעלה שצריך לוכל סעודת הנישואין בלילי שבת. וכן לא יכנוס במוצ"ש שמא יראה שום חסרון בסעודתו וישחוט עופות וכיוצא בהן בשבת, וכל שכן לא יכנוס בשבת עצמו כמבואר בקונטרס הראייות בראיי' ה'. אבל אם רוצה לכנוס בערב שבת בתחלת היום על דעת לוכל סעודת נישואין בו ביום מותר'.

והמרדכי⁸ כתב: 'מיהו עתה כונסים ביום ו' כדאמרי' לקמן במקום שבתי דינין קבועים בכל יום אשה נשאת בכל יום ואע"ג דאין דנין בע"ש מ"מ נהגו לישא אשה בע"ש שאין לנו בתי דינין קבועין ע"כ יש להושיב ג' ודנים לפניהם, ועוד משום תקנת עניים נהגו כן ובפרק נערה גרסי' א"נ מסר לה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים ודלא כמיימון בסוף פרק עשירי דאישות'.

וכ"פ הרא"ש⁹: 'ומסיק והילכתא מותר לבעול בשבת ולא חיישינן שמא ישחוט בן עוף ואהא סמכינן למיעבד סעודתא בין בשבת בין במוצ"ש'.

להלכה כתב המחבר¹⁰: 'י"א שאין נושאין נשים לא בערב שבת ולא באחד בשבת, גזירה שמא יבא לידי חלול שבת בתיקון הסעודה. ויש מתירין. וכן פשט המנהג לישא נשים בערב שבת¹¹, והוא שיטרח בסעודת הנשואין ג' ימים קודם הנשואין'.

ובערוך השלחן¹² כתב: 'ועכשיו אין נוהגין לדקדק גם בזה ונ"ל הטעם דהן אמת דכך אמרו חז"ל שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימים זהו הכל בזמנם שהחתן היה עושה הסעודה אבל עכשיו מנהגינו שהכלה היא עושה הסעודה לא חיישינן לחילול שבת דדוקא להחתן חיישינן שירצה לצאת ידי הכלה להרבות במנות כי נשים מקפידות בזה אבל כיון שהכלה עושה הסעודה לא חיישינן לחילול שבת כי החתן אינו מקפיד בזה, וכן מתבאר מלשון הרמב"ם שמסיים שהחתן טרוד בסעודה כלומר כיון שהחתן טרוד בסעודה לתקנתה חיישינן לחילול שבת ולפ"ז מנהגינו נכון גם לדעת הרמב"ם. ומ"מ עינינו רואות שבימי החורף נכון מאד לבלי לעשות חופה בע"ש, כי הימים קצרים ומאחרים החופה אך אין כח בידינו למחות'.

ואכן היה מנהג מקובל לערוך החתונות בימי שישי¹³, [ולכן מצינו הלכות שונות שכתבו הפוסקים לגבי חופות שנעשות ביום שישי ביחס לסעודה¹⁴, הדלקת נרות של הנשים המשתתפות¹⁵, יחוד ראוי לפני שבת¹⁶, וכלי הזמר שהיו בליל השבת¹⁷]. ובקהילת קרקוב בה כיהן הרמ"א כרב, תוכננה חתונה ליום שישי, אך למעשה מפאת דין ודברים על הנדוניא התעכבה החופה ונערכה בערב אחר כניסת שבת [והרמ"א האריך בתשובה¹⁸ לבאר הנהגתו] וכתב הערוך השולחן¹⁹: 'ואצל רבינו הרמ"א עצמו היתה מעשה כזו בקראקא כשהיה אב"ד בשם ביתומה שנמשך כשני שעות בלילה וסידר בעצמו הקידושין והחופה כמ"ש בתשו' ולעזה עליו כל המדינה והאריך שם לבאר דגדול כבוד הבריות וצער חתן וכלה ושמענו שמן מעשה זו עשו תקון בקראקא שלא לעשות שום חופה בערב שבת ותקון יפה הוא דכמה קילקולים יש על ידי זה ובאים לידי חילול שבת ובפרט בימי החורף שהימים קצרים ובכל מקום שאפשר להנהיג כן שכרם מרובה מן השמים ועכ"פ גם כשא"א להנהיג כן החיוב על כל יראי אלקים לראות להקדים החופה כל מה שאפשר'.

ולהעיר מדברי הרבי²⁰ ש"פ תצא י"ד אלול התשמ"ח: 'ראה שו"ע אהע"ז סי' סד ס"ג: 'פשט המנהג לישא נשים בערב שבת ולהעיר שכמה נישואין אצל נשיאי חב"ד היו ביום השישי (סה"ש תש"ג ע' 153)'.

> א"כ למעשה מנהג נפוץ היה בעם ישראל שמתחתנים גם ביום שישי, וכך מצינו ג"כ אצל רבותינו נשאינו, אמנם חתונה הנערכת ביום שישי יש להיזהר שלא יהי' מכך חילול שבת²¹.

הערות:

¹ ד, ב - ה, א ↩

² פ"א ה"ח ↩

³ הל' אישות פ"י הי"ד ↩

⁴ ראה הגה"מ על הרמב"ם שם אות מ. וכתב הערוך השלחן אהע"ז סי' סב סי"א: 'ובירושלמי ריש כתובות מבואר דאין נושאין נשים לא בע"ש ולא במוצ"ש מפני כבוד שבת ע"ש וזהו מקורו של הרמב"ם ותמיהני שלא הביאו זה וצע"ג' ↩

⁵ כתובות ב, א ↩

⁶ וכתב המגיד משנה על הרמב"ם שם: 'ועכשיו במקומותינו נהגו לישא אשה בששי ולא ידעתי על מה סמכו בזה ובודאי טענת חכמים מתקיימת בהן שהן באין לידי חלול שבת אם משבות ע"י עצמן אם ממלאכה ע"י עכו"ם' ↩

⁷ בפסקים כתובות פ"א ה"א אות ט ↩

⁸ כתובות רמז קכט. וראה הגה"מ על הרמב"ם שם אות מ בשם ראבי"ה. רע"ב כתובות פ"א מ"א ↩

⁹ כתובות פ"א סי' י ↩

¹⁰ שו"ע אהע"ז סי' סד ס"ג ↩

¹¹ וראה ג"כ תורת השלמים סי' קצב ס"ק ד ↩

¹² נסמן לעיל בהערה 4 ↩

¹³ ראה הנסמן בקונטרס שבת בריילפט בהקדמה הע' 2. וראה במג"א או"ח סי' תקמו ס"ק ד: *'ובמדינותינו נהגו לישא בערב שבת סמוך לחשיכה'* ↩

¹⁴ ראה בדברי אדמו"ר הזקן סי' רמט, ס"ו ↩

¹⁵ אדמו"ר הזקן סי' רסג סי"א ↩

¹⁶ אדמו"ר הזקן סי' שלט, ס"ח ↩

¹⁷ אדמו"ר הזקן סי' שלח ס"ג ↩

¹⁸ שו"ת הרמ"א סי' קכה, וכפי שגם פסק בסי' שלט ס"ד וראה בהלכה מספר 1066 ↩

¹⁹ או"ח סי' שלט סי"ד ↩

²⁰ תו"מ ח"ד ע' 265 הערה 36 ובשוה"ג ↩

²¹ וראה ג"כ משנ"ב סי' שלט ס"ק יט: 'וע"כ מה נכון מאד למי שהיכולת בידו שלא לעשות הנשואין כלל בע"ש ובפרט סמוך לחשכה כי אף אם הנשואין יהיה בזמנם עכ"פ מסתעף מזה עוד כמה קלקולים וכנ"ל'. וגם כיום מתקנות הרבנים בארץ ישראל לא לערוך חופה ביום שישי אחר הצהריים. וראה ג"כ בתוכחת חיים (פלאג'י) פר' בראשית יד, א ואילך. ובשו"ת שלו חיים ושלום ח"ב סי' לא ↩

מתוך פרוייקט 'שונה הלכה' - הלכה יומית עם טעמים ומקורות

קישור לקבוצה (שקטה): 'שונה הלכה - מנהגי חב"ד'

הצטרפו לקבוצת WhatsApp