שלום וברכה,

הנה אף שבכל שאלה חשוב יותר מכל לברר חומרת האיסור אם הוא דאורייתא או מדרבנן, ברם בכאן הדבר חשוב כפליים, שאינו רק משליך על דברים צדדים אלא על עיקר הדין.

והטעם משום שבשר וחלב דאורייתא, אסורים בהנאה מדאורייתא (ראה שו''ע יו''ד סי' פ''ז ס''א, ודלא כמהרש''ל [פ''ח מחולין סי' ק'] וסעייתו שאסרו בהנאה אף בב''ח דרבנן, ומה שהביא הרמ''א שם ס''ו [לפי אחת האוקימתות כיצד להעמיד את הרמ''א שם] שלא לערב אף בב''ח דרבנן לכתחילה ע''מ להנאות מהם, פשוט שהוא אינו עניין לשכר מגוי כבנדו''ד, ובפרט שגם זה רק בגדר חומרה עיי''ש. ועיין בפת''ש שם ס''ק ב' ובדרכ''ת שם ס''ק ו'-ח', בנידונים האם לוקים על לאו זה, כיצד מחשבים השיעור לאיסור, והאם גם בח''ש איסור מה''ת כמו שאר איסורים או דלמא הכי שאני)

ובאמת שמצינו פלוגתא רבתית בגדר בשר בחלב שבישלם גוי בכלים שלו, אם נאסרים בהנאה או לא, שמחד עומדים בעל הישרי לב (להרב מהרחד''ח ז''ל) והרב מלי''ץ ז''ל ועוד שס''ל שבכה''ג ליכא איסור הנאה כלל, והוא על בסיס הכס''מ שכל מה שאסרה תורה בהנאה הוא שמא יבוא לאוכלו, וא''כ כאן שמיירי בכלי של גוי ושבישלו גוי א''כ אינו שייך שיבואו לאוכלו ושרי, וחילקו מחמץ בפסח שהוא חמור שהרי הוא בכרת.

אומנם רבים חולקים ע''ז, א' על עצם תליית איסור ההנאה בטעם שמא יבא לאכול, ועוד על עצם הדין מייסדו, וכן יש ראיות מגדולי האחרונים שלא ס''ל כן, ראה בכ''ז בדרכ''ת ס''ק י''א, ובשד''ח כללים מערכת הבי''ת סי' כ', וביותר אריכות בפאת השדה כללים מערכת הב' סי' י''ט. ובשד''ח שם העלה דגם בשל עכו''ם אסור בהנאה לכל הפחות מדרבנן.

מחלוקת נוספת שמקורה כבר בראשונים כמלאכים היא אם על בשר נבלה וטריפה חל איסור הנאה (והוא תלוי באם חשיב לאיסור מוסיף או לא ואכ''מ), שלרמב''ם בפי' המשניות פ''ג דכריתות אינו אסור בהנאה, אומנם הרשב''א (בחולין קי''ג ע''ב וכ''ה בתוה''ב ב''ג ש''ד, הובא בפמ''ג בפתיחה לבב''ח ד''ה ולענין) רוח אחרת הייתה עימו וסובר שאסור בהנאה ג''כ, וכ''ה דעתם של רוב האחרונים לדינא, על אף שהמיקל במקום הפסד כרמב''ם אין מזחיחין אותו (וראה בכ''ז בפת''ש שם ס''ק ו', ובדרכ''ת שם ס''ק ל'-ל''א, ובכה''ח ס''ק י''ט-כ'.)

ואיברא שמצינו שמצרפים שני הדעות האלו לסניף להלכה ולמעשה (ראה בשו''ת ציץ אליעזר חי''ז סי' ל''ג, גבי אחות בבית רפואה של גויים שצריכה מתוקף תפקידה להגיש להם מרק שיש בו תערובת בב''ח, ומביא שאף שהיה מקום לאסור, מ''מ בצירופים הנ''ל ועוד כמה צדדי היתר במקרה שם, מסיק שיכולה להמשיך לעבוד, במקום הפסד כזה)

טרם אכלה לדבר בנושא הזה ואעבור לנושא הבא, ראוי לציין שבשר שאינו בשר בהמה טהורה וכן חלב שאינו חלב בהמה טהורה אינו אסור בהנאה, כמובא בטוש''ע ס''ג, וכן מחלוקת גדולה על טיגון ושאר אופני בישול אם אסורים מה''ת או מד''ס (ראה באה''ט ס''ק א', פת''ש ס''ק ג', ודרכ''ת ס''ק י''ב-ח''י) אך מאחר ואין שליטה כ''כ על מה יעלה בדעתו שלא האורח לאכול, כמובן שא''א לבנות ע''כ תשובה, ובנוסף שהרי באם הכלים בלועים מבשר או חלב ב''י, כאשר מתבשל בהם מהמין השני שוב נאסר מדאורייתא והדר איסור הנאה למקומו (ראה פת''ש ס''ק ד', וביתר אריכות בשע''ת או''ח סי' תרע''ג ס''ק א', ואף שיש שרצו לדון מדין בישול אחר בישול בב''ח, הרי שלדעת הצ''צ יו''ד סי' ס''ה יש בישול אחר בישול בב''ח, ומלשון הצ''צ מובן שבאם בישל בשר לבד וחלב לבד ואח''כ בישלם ביחד, עובר בזה על איסור תורה, ואסורים בהנאה. ולכאורה ק''ק להוכיח מלשונו שם מה יהיה הדין גבי בב''ח שכבר התבשלו יחד ועכשיו מבשלם שוב. ברם זו היא לשונו שם ''א''ו דבב''ח יש בישול אחר בישול''. והשקו''ט בכ''ז ראה בדרכ''ת סי' פז' ס''ק ד'. ואף שסתם כלי עו''ג נקים ואינם ב''י, כמובא בסי' קכ''ב ס''ו, ובדרכ''ת שם ס''ק ט''ז, הרי בכלי מסעדה כגו''ד שאני כמוכח מהפת''ש שם ס''ק ד' וערוה''ש שם סי''א, ועוד שאם מבשל ד''ח, ואפילו לחלק מהזמן ואין ס' כנגדו באותו הזמן, נחשב כב''י שפולט טעם משובח, ואף שזהו דין השנוי במחלוקת הרי הרמ''א בסי' צ''ה וצ''ו ס''ג פסק כן, וכן דעת אדה''ז בכ''מ בהלכות פסח, דלא כבית מאיר שתרתי לחומרא לא אמרינן גם נ''ט בר נ''ט וגם מחליה לשבח, ובאם דין זה שמחליה לשבח הוא גופה דאורייתא או דרבנן עיין בפת''ש סי' צ''ה ס''ק ד' השקו''ט והדעות בזה), וע''כ בנידו''ד פשוט שיש להחזיקו כצד החמור, ובפרט שהוא דאורייתא.

לסיכום על אף שישנם צדדי קולא (וגם חלק מהם רק במקרים מסויימים, למשל באם הזדמן שהשתמש הגוי בבשר כשר, צד זה נפל בבירה וכן הלאה), הרי נראה שלדינא יש להחזיק בשר וחלב אלו כאיסורי הנאה (עכ''פ מדרבנן), אך יש לצרף דעות הנ''ל לסניף.

ועתה יש לדון מצד דין סחורה באיסורים, שלמדו חז''ל מהנאמר בשרצים טמאים יהיו לכם, שלא יהיה לך עסק עמהם להרויח בהם, ומשם למדים לשאר איסורי תורה, ולדעת רוב מנין ובנין של הראשונים והאחרונים איסור זה הוא דאורייתא, עד שיש שכתבו שהדעה שס''ל דהוא דרבנן דחויה היא, ברם למעשה נראה שניתן לצרף דעה זו שהוא דרבנן לסניף (ראה בכ''ז בכה''ח סי' קי''ז ס''ק א' ובס''ק י''ט שם באורך גדול מהגרע''י, וראה בדרכ''ת ס''ק א', ואומנם ראה שם ס''ק נ' שבמרוצת הדברים מביא משו''ת מהרש''ם שמצרף דעת האומרים שהוא דרבנן לסניף.)

וא''כ עוד לפני שנדון בבשר וחלב, חוב עלינו לדון בכל שאר איסורי אכילה שהשף הנ''ל מאכיל את הלקוחות, ואף שאיסור סחורה באיסורים אינו חל על איסורי דרבנן כמובא בשו''ע סי' קי''ז ס''א שם, הרי לא מעט איסור דאורייתא ישנם, ובמיוחד בבשר שאינו מבע''ח טהורים, או שאינו נשחט בכשרות וכד'.

וכעין זה מצינו בפוסקים שדנו על ישראל שבבעלותו מלון או בית אבות, שלא יכול להאכיל את הגוים המתאכסנים שם מאכלי איסור, שהרי לצורך כך באו לשהות בצל קורתו, אומנם העלו שבמקום צורך יכול לשכור חברה של גויים בקבלנות, שכל ניהול ואספקת המזון במוסד תבוצע ע''י, באופן שלא יהיה לישראל שום בעלות במאכלים, וכמובן שאינו יתעסק בהם כלל ( ראה בשו''ת יבי''א ח''ח יו''ד סו''ס י''ג, ובשו''ת ויען דוד ח''ו סי' ל''ב).

נידון נוסף בפוסקים מצינו על השתכרות עקיפה באיסורי אכילה שאינם בבעלותו, ונכלל בזה ג''כ להיות סרסור בין שני גויים, שהוא דומה קצת לנדו''ד, ובזה באמת רוה''פ מעלים להתיר, ובפרט אם הוא כמו כאן, שאין לו קשר לסחורה עצמה, ורק מתווך בין האנשים (ראה בדרכ''ת שם ס''ק נ'-נ''א.)

ועוד שכאן ישנו צד היתר נוסף, והוא שהרי לא תמיד מאכילים איסור תורה, וא''כ כאשר כן מאכילים איסור זה, הו''ל כמו נזדמן לו איסור, שבזה אף באיסור תורה מותר להשתכר, ע''ד צייד שנזדמן לו חיה טמאה במצודתו, ראה בשו''ע שם (וכעין זה ראה בדרכ''ת שם ס''ק נ', על מקרה כעין שלנו).

לסיכום מצד סחורה באיסורים, נראה להקל, מאחר ומתווך בין שני הגויים ישירות, ועוד שלא תמיד הוא איסור תורה, ובצירוף הדעות שהוא דרבנן (ובאמת שאף שבכל אחד מהנ''ל מצינו שאוסרים, אך נראה שכך היא דעת הפוסקים להלכה), אך לכאורה זה בתנאי שלא זה השרות העיקרי שבגללו באים למלון, שאז הוא רק בשעה''ד גדול.

אמנם, כאן נתווסף לנו שהוא איסור הנאה כנ''ל, וא''כ אף שלא מצד סחורה באיסורים, הרי שמעצם היותו נהנה ולו בעקיפין מאיסור הנאה, לכאורה הדבר אסור.

ובאמת שראינו זאת במפורש, בסי' קל''ג ס''א ואילך, שגבי סתם יינם, אסור גם באופני הנאה צדדים (ואף לדעת הרמ''א שם שמיקל הוא רק בסתם יינם, ולא בשאר איסורי הנאה, והוא כי אזיל לשיטתו בסי' קכ''ג גבי סתם יינם עיי''ש, ועיין בדרכ''ת סי' קל''ג ס''ק ג', שגם בסתם יינם לא פשוט לפוסקים להקל כרמ''א בזה, ואף שבשאר איסורי הנאה בכלל מצינו מחלוקת בזה, הנה לדינא אסור ועכ''פ מדרבנן, כמוכח ברמ''א גופיה סי' רצ''ד ס''ח גבי עורלה, ובאו''ח סי' ת''נ גבי חמץ, ראה בשוע''ר ובמשנ''ב שם, וראוי לציין שאדה''ז מחמיר בזה יותר מהמשנ''ב והרבה פוסקים, ראה שוע''ר ס''ו שם דלא כמסקנת המשנ''ב ס''ק ו' שם.)

ואף מי שהתירו להיות סרסור בין גוים באיסורי אכילה, הרי שבאיסורי הנאה לא התירו. (ראה בדרכ''ת שם ס''ק נ''א, משו''ת חיים ביד שאחר שהעלה להתיר בשאר איסורים, יצא לדון בסרסור באיסורי הנאה, ומסיק להקל כיון שפרנסתו הוא בזה, ובתנאי שלא יהנה מן הרווח ויתנם לצדקה לעניים או לדבר מצוה, עיי''ש. ואמנם כאן קיל פורתא, משום שאינו נמצא במקום כנ''ל ורק מתווך בניהם, בשונה מהמקרה שדן בו שם, אך ראה בדרכ''ת סי' קל''ג ס''ק ח', שמביא לאסור הסרסרות בין שני גויים באיסורי הנאה אפי' בחינם וכ''ש בשכר, שם אומנם יש עוד סברא לאסור מצד יי''נ שרוצה בקיומו, אך בפי' מביא את הנ''ל ג''כ. )

אמנם לכאורה היה מקום להתירו מצד שהוא השתכרות מאיסורי הנאה בהבלעה, שהרי מאכיל גם דברים המותרים ולא רק האסורים, ברם גם זה אינו פשוט דלשיטת הצ''צ נראה שגם בהבלעה איסורא מיהא איכא (ראה בכ''ז בפמ''ג שם א''א ס''ק י''ב, שוע''ר שם סי''א, ובמשנ''ב שם סוס''ק ו' וס''ק כ''ג, אמנם ראה צ''צ או''ח סי' מ''ט אות ג' וש''נ), ועוד שהרי מקבל תיווך על כל הזמנה בנפרד, וא''כ מה נאמר כאשר לא יזמין גם היתר.

עוד ראוי ליתן הדעת על איסור לפני עיור או מסייע שיש לחשוש להם, באם הזדמן שם לקוח יהודי, למרות שמצד זה שייך להקל (א' שיש לדון כאן משום לפני דלפני, שסוף סוף הגוי מאכילו, ומזמין הגוי, אך לאידך זה בתיווך ישיר שלו, ב' אי חשיב תרי עברי דנהרא, שהרי יכול להשיג אוכל כזה בשפע, אומנם שירות כזה לא כ''כ פשוט שיכול להשיג לבד, ג' שהרי פונה לרוב גויים באופן רשמי, אף שיכול להזדמן גם יהודי, ולא ידע על כך, עכ''פ במסייע שהוא דרבנן בוודאי קיל טפי. וראה בכ''ז ביו''ד סי' קנ''א ובדרכ''ת שם, ובאג''מ ח''ב יו''ד סי' ע''ב.)

נקודה אחרונה שיש לעמוד עליה היא הגדרת המקרה כאן, אי חשיב מקום הפסד, ונראה שאם היה עושה כן רק ע''מ שלא להביא שרות פחות מן המתחרים ועי''ז לא יבואו להתארח אצלו, הרי שהיה עושה כן ללא רווח מהתיווך, אלא רק לתת השירות, ובזה בוודאי שקיל טפי, אך כאן השאלה היא על הרווח מהתיווך הנ''ל, ומניעת רווח לא מיקרי פסידא (על אף השקו''ט בזה, כך היא ההלכה לדינא, ראה משנ''ב סי' תקל''ט ס''ק ט''ו, והוא מהב''י שם, ובשד''ח כללים מערכת הה''א אות ס''ט, וראה בלקו''ש חט''ז משפטים שיחה ג' הערה 36, ועפ''י השד''ח הנ''ל שנסמן שם ג''כ, לכאורה יש לחקל בין דיני ממונות להיתר בשאר איסורים, עיי''ש ואכ''מ).

לסיכום, אפשר בהחלט לנהל כאן מערכה אל מול מערכה, להיתר א' מצד סחורה באיסורים ראינו שלרוה''פ אין לאסור במקרה זה, ובפרט לדעות שהוא דרבנן, מצד איסורי הנאה א' ספק שמא אינו אסור בהנאה כלל דלמא הלכה שגוי המבשל בכלי גוי שרי בהנאה, או דלמא שבשר טרף לא אוסר בהנאה, ואת''ל שאסור בהנאה שמא בכה''ג שרק מתווך ומקבל בהבלע שרי, וכן מצד לפני עיור ומסייע, העלנו שמעיקר הדין אפשר להקל.

לאידך מערכה לאסור היא, שהרי איסור הנאה בבשר בחלב דאורייתא, ובשני המחלוקות הנ''ל בישול גוי, ובשר נבלה, דעת רוה''פ לאסור, ועוד שדלמא בשר שחוטה איתרמי ליה, נוסף שיש מעט האוסרים בכה''ג גם בסחורה באיסורים שהוא איסור דאורייתא ג''כ, ובאיסורי הנאה להדיא ראינו שאסרו הסרסור, ועוד שלצ''צ אסור אף בהבלעה, ועוד שפחד ליהודי נגד עיני, אעפ''י שמעיקר הדין מצד זה נראה דשרי כנ''ל.

למסקנה אודה ולא אבוש שאין ולאו ורפיא בידי, ועל אף שניתן למצוא צדדי היתר כנ''ל, לדינא נראה שאינו נכון, ובפרט שהוא לכתחילה ולא דיעבד, ועוד שהוא רק מניעת רווח ולא הפסד.

אך בזאת יבא אל הקדוש לענ''ד, באם א' יקח סכום קבוע מהגוי רק על כך שמפרסם שמו באתר בחדרים וכד', ונותן האפשרות ללקוחות להזמינו בבליעדיות, ובתמורה לזה יתן לו הגוי סכום קצוב בחודש, וכל ההזמנות והרווחים, יהיו רק לגוי, ובין הגויים יחדיו. ב' באם יקח מהגוי סכום קצוב מראש על עלות ההזמנה לבית הלוקח, ולא אחוזים, והיינו שעל עצם עמלת התייוך הגוי נותן לו כך וכך סכום קבוע ללא שוני בעלות שיצא לגוי הלקוח, בהצטרף צדדי הקולא הקודמים בכה''ג שנראה להתיר, ובזה ג''כ רק אם מדובכר ברווח גדול לפי ערך, שהצר שווה בנזק המלך.

כמובן שכל הנ''ל להלכה ולא למעשה, כרוח האתר, ויש להוועץ ברב מורה ההוראה שלו.